12/11/2025
מלחמת המינים;
בישראל 2025 לא צריך להיות סוציולוג כדי להבין את הדיסוננס:
כשגבר מאיים - הוא עבריין.
כשאישה מאיימת - היא ‘נסערת’.
מערכת שלמה נבנתה כדי להגן על נשים מפני אלימות, ובצדק, אבל לאורך הדרך היא שכחה לבדוק מי באמת אלים ומי פשוט אישה.
היום מספיק שתבוא מתלוננת עם עיניים דומעות, והמערכת כולה ננעלת על ‘נרטיב הקורבן’.
לא ראיות, לא סתירות, לא הקשרים.
הכל מתמסמס בשם “הרצון להגן”.
לפני שנה הגיע אלי לקוח. גבר עדין, מופנם, חננה קלאסי. היה נשוי לאישה תוקפנית, חזקה, כזו שמטילה אימה.
שנים חיו בתוך דינמיקה של פחד -
היא צועקת, הוא שותק;
היא זורקת, הוא אוסף;
היא מאיימת, הוא מתנצל.
התעללה בו שנים, נעלה אותו מחוץ לבית, השפילה אותו מול הילדים, קיללה אותו, טרקה לו דלתות, הפכה לו צלחות עם אוכל לפרצוף, זרקה לו את הבגדים מהמרפסת, החביאה לו את הכביסה, היכתה אותו עם נעלי בית. מהסיפורים שלו לא הבנתי בכלל איך החזיק מעמד, ולמה.
״בשביל הילדים״, אמר לי, בעיניים מושפלות מבושה.
מה ששבר אותו היה דלי מים מעופשים ששימש לשטיפת רצפה. לילה אחד, כשהוא ישן, היא פשוט שפכה עליו את הדלי הזה. מים עם סבון, שומנים, שופכין - לתוך הפנים שלו. הוא התעורר נחנק, התלבש ונסע אלי.
אמר: “אני רוצה להתגרש”.
שלחתי אותו למשטרה.
סירבו לקחת ממנו תלונה.
שלחו אותו “להסתדר עם אשתו”.
חזר אלי אובד עצות.
התקשרתי ליועמ״שית התחנה וצרחתי עליה.
לזכותה יאמר שקבעה פגישה עם חוקרת אל״מב למחרת.
באנו יחד שלא יזלזלו בו שוב. גבו הודעה.
חודש אחרי - קיבלנו הודעה:
התיק נסגר מחוסר עניין לציבור.
לא חקרו עדים, לא לקחו לה את הנייד, לא הקשיבו אפילו להקלטות.
הסתפקו בהודעה לאקונית שלה, שם טענה, ״בעלי הקוקסינל, שקרן, מניאק, מנסה להפיל עלי תיק כדי להעיף אותי מהבית״. וזה הספיק.
הגשתי ערר.
צירפתי הקלטות של איומים ברצח.
מחלקת העררים החזירה את התיק לחקירה. השבוע קיבלנו הודעה שהוגש כתב אישום רק על איומים מוקלטים.
״לא היו ראיות לעבירות אחרות”, הסבירו לי בתביעה.
לא היו ראיות - או שלא רציתם לראות אותן?
כי אם זה היה הפוך, אם גבר היה שופך על אשתו מים מלוכלכים ומאיים לרצוח איתה, היה יושב באבו כביר עם אזיקי רגליים ושלט על המצח: גבר מסוכן.
אבל כשהאלימות היא נשית - היא “תגובה”.
כשהיא מקללת - זה “רקע רגשי”.
כשהיא מאיימת - זו “סערת רגשות”.
וכשהוא מתלונן - זה “חוסר עניין לציבור”.
נשים אלימות לא מטופלות.
לא טיפולית, לא פלילית, לא חברתית.
כי ההנחה היא שאישה אינה אלימה -
היא רק ‘נשברה’.
וזה כבר לא פמיניזם, זו דת אזרחית שמקדשת חולשה ומוחקת אחריות.
אז לא, אני לא מגן על גברים.
אני מגן על קורבנות.
ולפעמים הם גברים ..
