07/06/2026
שבוע הגאווה הוא הזדמנות מצוינת לדבר על הורות- לא רק על מערכת יחסים בין בני זוג, אלא על אהבה בין הורים לילדים.
במהלך השנים ליוויתי משפחות רבות, ובהן גם משפחות גאות, לאחר שהגשימו את החלום להיות הורים.
המסע הזה לעיתים מורכב יותר מזוגות "רגילים" ומי כמוני יודעת - הייתי 7 פעמים בהריון ונולדו לי "רק" 2 ילדים.
ועדין המסע של הקהילה הלהטבית כולל יותר הליכים משפטיים, הסכמים, תרומות זרע או ביצית, פונדקאות, עלויות גבוהות בארץ ובחו"ל ובסוף גם התמודדות עם שאלות של שייכות גנטית, זהות ותחושת מקום בתוך התא המשפחתי.
דווקא במקומות הללו אני פוגשת שוב ושוב אמת אחת: משפחה אינה נבנית רק מגנים! משפחה נבנית מנוכחות, ממחויבות, מהשקעה, מהתמדה ומאהבה.
לכן מוסד צו ההורות הפסיקתי הפך לכלי משפטי חשוב כל כך: הוא מעניק הכרה משפטית להורה שלא תמיד קיים קשר גנטי בינו לבין הילד, אך קיים קשר עמוק הרבה יותר, קשר של הורות בפועל.
בהמשך הכירו בתי המשפט גם בהורות פסיכולוגית בין היתר שסביב שאלת השייכות הגנטית או למעשה אי השייכות - מתעוררים גם קונפליקטים ורגישויות.
לפעמים צד אחד מרגיש "יותר הורה" בגלל הקשר הביולוגי, ולעיתים הצד האחר נאלץ להתמודד עם תחושות של נחיתות או צורך מתמיד להוכיח את מקומו.
אבל ילדים אינם מודדים את ההורים בתוצאות בדיקות DNA.
הם מודדים אותה במי שקם אליהם בלילה, מקלח אותם, מי נמצא באספת הורים, מי מחבק כשהם פוחדים ומי נשאר גם כשהדרך מורכבת.
בשבוע הגאווה כדאי לזכור שמשפחה מגיעה בהרבה צורות, צבעים והרכבים והמשותף לכולן הוא לא הגנטיקה! המשותף לכולן הוא האהבה, האחריות והבחירה להיות שם, בכל יום מחדש.
🌈 שבוע גאווה שמח לכל המשפחות שבחרו באהבה, ולכל מי שהפך להורה לא רק מכוח הביולוגיה, אלא מכוח ה❤️
