21/08/2019
השחתת ציור הקיר בחוף מציצים – היבטים בדיני זכויות יוצרים
לאחרונה דווח בתקשורת כי ציור הקיר המפורסם של רמי מאירי בחוף מציצים, הושחת בכיתובים ע"י פעילות ארגון לוט"ם – היחידה לטרור מגדרי.
בהתאם לדיווחים בתקשורת, ציור הקיר הושחת בעבר פעמיים ע"י פעילות הארגון, וכפי שבפעמים הקודמות בהן הושחתה היצירה פעלה העירייה במהירות למחיקת הכיתובים ותיקון הציור, כך פעלה העירייה גם הפעם.
ציור הקיר של רמי מאירי מהווה יצירה אמנותית המוגנת בזכויות יוצרים. ניתן להניח כי ציור הקיר הוזמן ע"י עיריית תל אביב, אשר ביקשה מהאמן (אחד מאמני ציורי הקיר המפורסמים בישראל), "לשחזר" את סצנת ההצצה למלתחות הנשים מהסרט "מציצים".
בהתאם לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה מוזמנת (שאינה דיוקן או אירוע משפחתי), הינו היוצר של היצירה אלא אם כן הוסכם אחרת בין המזמין והיוצר, במפורש או במשתמע.
בין אם הבעלות בזכויות היוצרים ביצירה נותרה בידיו של רמי מאירי ובין אם לאו, משהיצירה מוצבת במקום ציבורי שבשליטת עיריית תל אביב ומשברי שבידי העירייה (לכל הפחות) זכויות שימוש ביצירה להצגתה במקום זה, מחויבת העירייה לדאוג לשמר ולתחזק את היצירה.
מחויבות זו נובעת בין היתר לאור זכותו המוסרית של האמן (אשר נותרת בידיו ואינה ניתנת להעברה), ושבהתאם לזכות זו "לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר".
אין ספק כי הפעולה אותה ביצעו פעילות ארגון לוט"ם אשר השחיתו את הציור בכיתובים, מהווה פגם, סילוף, שינוי צורה ופעולה פוגענית ביצירה, ופעולות אלו פוגעות בזכויותיו המוסריות של האמן.
משהיצירה נמצאת בשליטתה של העירייה, ומוצגת לציבור, מחויבת העירייה לפעול בכדי לשמרה, ובהתאם לפעול למחיקת הכיתובים על גביה אשר פוגעים בשלמות היצירה (וזאת מבלי להתייחס לדינים אחרים כדוגמת דיני לשון הרע ודינים נוספים אשר עשויים לחול על המקרה).
האם בעקבות השחתות חוזרות אלו, כמו גם שינוי האקלים הציבורי ברוח "מהפכת מי-טו" יכולה העירייה להחליט באופן חד צדדי לצבוע את הציור בצבע אחיד והלכה למעשה להעלימו ולהשמידו?
סוגיות כדוגמת אלו עלו בעבר בפסיקה כאשר עיריות הזניחו פסלים ויצירות שהוצבו ברחבי העיר, ובמקרים בהן השמידו העיריות כליל יצירות אומנות בתחומן (ברוב המקרים מבלי להבין כי מדובר ביצירות אומנות לרבות ההגנה העומדת להן).
מקרים מפורסמים שנדונו בפסיקה בעבר הינם המקרה של הצייר והפסל יגאל תומרקין אל מול עיריית קרית ים והמקרה של הצייר והפסל גרשון קניספל אל מול עיריית חיפה.
המקרה של קניספל עסק בתבליט קיר בגודל של כ-30 מ"ר אשר הורכב מ- 154 לבנים נפרדות.
תבליט הקיר הוצב בשנות ה-60 בחזית קיר בית הספר עירוני ה' שבחיפה והושמד ע"י העירייה בשנת 2012 (מבלי שהעוסקים בדבר הבינו כי מדובר ביצירת אומנות), וזאת לאחר נפילת מספר אריחים מהתבליט.
במקרה זה נדונו בהרחבה זכויות הבעלות הכלכליות ביצירה ומשנקבע כי קניספל נותר אוחז בזכויות הכלכליות ביצירה, ומשנקבע כי אין מקום לחייב את העירייה להקים את הפסל מחדש, פוצה קניספל בשווייה הכלכלי של היצירה בהתאם להערכת המומחים אשר כללה הן את עלויות יצירת היצירה המורכבת והן את שוויון הכללי של יצירותיו של האמן וזאת בסך כולל של כ- 430,000 ₪. בנוסף חויבה העירייה לפצות את האמן בסך כולל של 100,000 ₪ בגין הפגיעה במוניטין (60,000 ₪), ועגמת הנפש שנגרמה לו לנוכח השמדת היצירה (40,000 ₪) אשר נובעים מזכויותיו המוסריות ביצירה.
המקרה של תומרקין עסק בהשמדתו של הפסל "קיר ויבראציות ושעון שמש" אשר הוצב בקרית ים בראשית שנות ה-60, כאשר לנוכח הזנחתו והתפוררותו של הפסל במרוצת השנים, סולקו שרידי הפסל בשנת 1997 ע"י עובדי העירייה מבלי שאף אחד מהנוגעים בדבר ידע כי מדובר בפסל או ביצירת אומנות.
במקרה זה הוסכם ע"י העירייה (במסגרת ההליך המשפטי) לשלם לאמן את שוויה הכלכלי של היצירה שהוערך ע"י מומחה בית המשפט בכ- 50,000 דולר ובנוסף נקבע כי על העירייה לפצות את האמן בסך 75,000 ₪ נוספים בגין הפגיעה במוניטין ועגמת הנפש הנובעים מזכויותיו המוסריות של האמן.
הנה כי כן סוגיית הטיפול ביצירות אומנות המוצבות במרחב הציבורי, הינה סוגיה מורכבת אשר מחילה על העירייה (כמו גם על גורמים פרטיים) חובות ומחויבויות שונות.
מורכבות זו מתעצמת בכל הנוגע לטיפול באומנות רחוב (ציורי גראפיטי), אשר יכול ויוצריהם "ירכשו" זכויות שונות לשימורם, אשר יחייבו את העירייה או הגורמים הפרטיים שעל רכושם צויר הציור, לשמרם ולדאוג לשלמותם.
פעילות של ארגון "לוט"ם - היחידה ללוחמה בטרור המגדרי" השחיתו את ציור הקיר המיתולוגי של חוף מציצים וריססו עליו שמות של גברים שעמדו במרכזן של פרשיות אונס
