09/06/2026
בשנים האחרונות עבדתי לא מעט.
כמו הרבה בעלי עסקים ובעלי מקצוע, תמיד היה עוד משהו שצריך לעשות. עוד פגישה, עוד פרויקט, עוד יעד להגיע אליו. לפעמים נדמה שהלו”ז מתמלא מעצמו.
אני לא מתלונן. אני אוהב את מה שאני עושה, וחשוב לי לעשות אותו בצורה הטובה ביותר.
אבל בשנה האחרונה מצאתי את עצמי חושב יותר על האיזון שבין עבודה לחיים, ובפרט אחרי שאיבדתי את אמא שלי.
האובדן לא שינה את האהבה שלי לעבודה או את המחויבות שלי לעשייה. אם כבר, הוא חיזק אצלי את הרצון לעשות דברים בצורה הטובה ביותר. אבל הוא בהחלט גרם לי לעצור לרגע ולשאול את עצמי שאלות על זמן, על סדרי עדיפויות ועל הדברים שבסופו של דבר נשארים איתנו.
לא במובן של לעבוד פחות. במובן של לזכור בשביל מה עובדים מלכתחילה.
לפנות זמן למשפחה. להיות נוכח יותר ברגעים הקטנים. לקחת זמן לעצמי ולדברים שאני אוהב לעשות, לא לדחות דברים שחשובים באמת למועד לא ידוע בעתיד.
אחד הדברים שמאפיינים את העבודה שלי הוא ההשקעה העצומה, ארוכת הטווח בתכנון העתיד. זה טבעי. כולנו רוצים ביטחון, בית טוב יותר ואיכות חיים טובה יותר.
אבל איכות חיים היא לא רק משהו שמתכננים לעוד חמש או עשר שנים.
היא גם היכולת ליהנות מהדרך.
לשבת לארוחת ערב בלי לבדוק הודעות כל כמה דקות. לצאת עם המשפחה בלי שהראש נשאר במשרד. לעצור לפעמים ולהיות נוכח באמת ברגע.
אני עדיין עובד קשה, אבל אני משתדל להזכיר לעצמי שהצלחה לא נמדדת רק במה שהשגנו, אלא גם בדרך שבה בחרנו לחיות תוך כדי.
זו תזכורת שאני משתדל לקחת איתי בכל יום.
#משפחה #התחדשותעירונית