26/09/2024
השבוע סוף סוף נחתם הסדר פשרה בתביעה, שניהלנו עבור הוריו של ד׳ ז״ל, בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
הורים שעולמם חרב עליהם בין לילה והתרסק לרסיסים.
ד׳, היה ש״ש יפה תואר, שלאחר מיונים ובחינות נמצא ראוי ביותר לצאת לשנת שירות בחווה חינוכית בדרום הארץ. הוא היה גבוה, חזק ושרירי. ילד מחובר לטבע ולעצמו, מוכשר כמו שד שהתנדב בקהילה והצטיין. הוא גם כתב שירים, צייר בכישרון רב והיה כל מה שטוב באדם.
בצהרי עוד יום עבודה שיגרתי בחווה, לאחר שד׳ ורכז החווה סיימו פעילות לבני נוער בבית ספר, הם חזרו ברכבו של הרכז לחווה. הרכז הוריד את ד׳ ליד ״באר המים״ והמשיך לביתו. הבאר, כשמה כן היא, היתה מבנה צר שבתחתיתו מקווה מים חיים וקרים, בשולי דרך מדברית במרחק מה מהחווה. השינשינים, שהגיעו לחווה מכל קצות הארץ, התוודעו בחווה ל״מרחבים המאפשריים״ בסביבתה. במילים אחרות היו חופשיים בסיום הפעילות ובהפסקות לצאת ולהנות ממרחבי הטבע ללא גבולות וכללי בטיחות. גם באר המיים היתה מרחב כזה. בחווה היה נהוג ומקובל לצאת אל הבאר, לרדת לתוכה ולרחוץ בה, בקבוצות או ביחידים, לעשות לידה קומזיץ ועוד, בחופש מוחלט. אל המים שבתחתית הבאר ניתן היה לרדת בסולם חבלים שבצדה או על ידי תמיכה בדפנותיה עם כפות הידיים. כך גם בעלייה ממנה. מדובר היה בפעילות מאתגרת לכל הדעות שכל מי שהיה בחווה הכיר ואיפשר.
אז הרכז הוריד את ד בשולי הדרך בקרבת הבאר והמשיך לביתו מבלי ליידע איש בחווה על כך. גם לא את השינשינים. כשחזרו השינשינים בערב ולא ראו את ד׳ הם החלו לחפש אותו. כשלא מצאו אותו התקשרו אל עובדי החווה, שכבר יצאו הביתה, אך איש לא ידע איפה ד׳. כשהגיעו לרכז החווה והבינו ממנו שכבר בצהריים הוריד את ד׳ ליד הבאר - מיהרו לשם ומצאו אותו בתוכה ללא רוח חיים. ד׳ מת מהיפוטרמיה, לאחר שירד אל המים אבל לא הצליח לצאת החוצה וקפא למוות!
בחקירת המשטרה התברר שמנהל החווה והרכזים איפשרו לשינשינים לצאת לבאר לבד, לא הנהיגו כללי בטיחות, כמו ללכת רק בזוגות, ושהרכז לא דיווח לעובדי החווה שהוריד את ד בבאר לפני שנסע הביתה.
למרות שכל בר דעת מבין שהתנהלות מופקרת זו, של מי שאמונים על שלומם ובטיחותם של השינשינים, גרמה למותו המיותר של ד׳, המשטרה לא המליצה להעמיד לדין איש מהם.
ד׳ סיים את חייו הקצרים בנסיבות שלא נותנות מנוח. המחשבה שיש גופים בישראל, שהמדינה מעניקה להם את הפריבילגיה לקבל לידיהם בוגרי תיכון איכותיים כמתנדבים, אך מפקירים את שלומם ובטיחותם - מחרידה!
אז השבוע, סוף סוף, בסיום מאבק משפטי ארוך יקבלו הוריו של ד׳ את מלוא הפיצויים על מותו המיותר.
כך ראוי. שום נחמה אין פה אלא יראת כבוד וחרדת קודש כלפי חיי אדם שאבדו, בנסיבות שמחייבות לקיחת אחריות ע״י כל אחד מהמעורבים.
לכן, כשאמא של ד׳ התקשרה להודות לי על הליווי והתוצאה - התרגשתי במיוחד: לראשונה מאז שנפגשנו שמעתי בקולה זיק קטנטן של שימחה, משום שסכום הפיצויים שהושג מתקף את ההכרה באחריות לאובדנם הטרגי, שההורים והמשפחה כולה כל כך חיכו לה. לראשונה, מאז שהכרתי את אמא של ד׳, לא הרגשתי מולה כאב, אלא פשוט שהלב שלי מתרחב.
זכיתי🙏🏻 Assi Lavi Zuckerman