Guy Brand Law Office

Guy Brand Law Office Administrative law, Immigration, legal status and labor law in Israel

15/09/2025

בשורה חשובה לכל מבקשי המקלט שבהליכי איחוד משפחות עם בני או בנות זוג אזרחי ישראל:

בימים אלה ניתן פסק דין חשוב בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, שעשוי להיות רלוונטי לכל הזוגות המעורבים שמנהלים הליכי איחוד משפחות מול רשות האוכלוסין וההגירה. פסק הדין נוגע לזוג – אזרחית ישראל ובעלה, מבקש מקלט מסודן – שניהלו מאבק של כמעט עשור כדי להסדיר את מעמדו בישראל.

הסיפור הוא סיפורה של משפחה, שבמהלך ההליכים גדלה והיום כוללת ארבעה ילדים קטינים. במשך שנים, למרות שהוכיחו לרשות את כנות הקשר ואת מרכז החיים המשותף, רשות האוכלוסין וההגירה סירבה להורות על סיום ההליך המדורג ולהעניק לבעל אזרחות ישראלית. פעם אחר פעם הרשות שינתה את הנימוקים שלה, כולל בבוקר הדיון בבית הדין לעררים, העלתה טענות סותרות ואף התעלמה במפורש מפסיקות קודמות של בתי המשפט, שקבעו כי אין לדרוש ממבקשי מקלט מסודן מסמכי מקור ממדינתם.

לאחר פסק דין של בית הדין לעררים שדחה את הערר של בני הזוג, הוגש ערעור מנהלי. לאחר שהוגש ערעור מנהלי, רשות האוכלוסין שינתה שוב את עמדתה והסכימה להעניק לבן הזוג רישיון לישיבת קבע בישראל. המערערים לא ויתרו על זכותם החוקית, בהתאם לדין, משום שאינם שונים מהותית מכל זוג מעורב אחר.

בית המשפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת אגמון-גונן) קיבל את הערעור, קבע כי ההתנהלות של הרשות הייתה בלתי הוגנת וכי היא הפרה את חובותיה הבסיסיות כלפי בני הזוג. השופטת דחתה גם את הפתרון החלופי שהציעה הרשות, שהעניקה למבקש מעמד של תושב קבע בלבד. פתרון זה, לדעת בית המשפט, מרוקן מתוכן את הזכות של בן זוג זר של אזרח ישראלי לקבל אזרחות ומעיד על חוסר שוויון.

פסק הדין מפרט את הליקויים בהתנהלות הרשות שהובילו להחלטה. המערערים נאלצו לפנות שוב ושוב לרשות, ואף להגיש שני עררים בגין אי-מענה, רק כדי לקבל החלטה ראשונית בעניינם. הרשות העלתה נימוקים סותרים , כאשר תחילה טענה שהבקשה לאזרחות נדחתה משום שלא הוגשו מסמכים רשמיים מסודן, ובהמשך טענה כי ההחלטה הראשונית ניתנה בחוסר סמכות. בית המשפט קבע כי טענה זו הועלתה בשיהוי ונועדה להתחמק מביקורת שיפוטית. יתרה מכך, הרשות התעלמה במפורש מפסיקות בתי המשפט, שאסרו על דרישת מסמכים ממבקשי מקלט מסודן. השופטת ציינה שגם אם המערער קיבל את הרישיון מסוג א/5 מכוח החלטת ממשלה, הרישיונות שהוארכו על ידי הרשות במשך שנים על פי "נוהל נשואים" הפכו את מעמדו לחלק מהותי מההליך המדורג. לכן, הרשות לא יכלה לטעון בדיעבד כי הוא אינו קשור להליך זה. כב' השופטת הדגישה שמרגע שהוכחו כנות הקשר ומרכז החיים בישראל, הרשות מחויבת להשלים את ההליך ולאפשר את קבלת האזרחות.

בסופו של יום, נפסק כי המערער יקבל את האזרחות הישראלית שהתבקשה על ידי משפחתו ועל ידו.

פסק הדין, חוזר על חוקי מדינת ישראל והלכות משפטיות שנקבעו זה מכבר ושולח מסר ברור לרשויות, כי עליהן לנהוג בהגינות, לשקול את טובת המשפחה כולה, הזכות לחיי משפחה וטובת הילד, וכי בתי המשפט יתערבו במקרים של התנהלות בלתי סבירה המתעלמת מחוקים ופסיקה - כאשר היא מקפחת את זכויותיהם של אזרחי ישראל.

עמ"ן 57463-09-24

02/02/2025

שמח לשתף בתוצאות ערעור שהתקבל היום בבית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 28662-05-24).

ייצגתי את המערערת המנוחה ק.ק. ז"ל ואת בנה פ.ק. בערעור על פסק דין משלים של בית הדין האזורי לעבודה.

רקע:
המנוחה הועסקה כמטפלת סיעודית של משיב 1, בנם של משיבים 2 ו-3, מ-15.09.2006 ועד 10.12.2018. לאחר סיום עבודתה, הגישה תביעה לבית הדין האזורי לקבלת תשלומים המגיעים לה. בית הדין האזורי קיבל את התביעה בעיקרה. המשיבים ערערו, ובעקבות הסכמה בבית הדין הארצי, הוחזר התיק לבית הדין האזורי לבחינת טענת המשיבים כי שילמו למנוחה סכומים בגין פנסיה ופיצויי פיטורים לאורך השנים, ולמתן קביעות עובדתיות בנושא.

עיקר המחלוקת:
המחלוקת נסבה סביב שמונה מסמכים עליהם חתמה המנוחה, המאשרים לכאורה תשלום סכומים שונים עבור פנסיה ופיצויי פיטורים. המשיבים טענו כי המסמכים נחתמו לאורך השנים, ואילו המנוחה טענה כי חתמה על כולם במעמד אחד, לפני וכתנאי לצאת לחופשת מולדת.

פסק הדין בערעור:
בית הדין הארצי נתן משקל לשורת נימוקים שהעלה המערער, ובהם:
1. אי סבירות התנהלות של תשלום פנסיה ופיצויים אחת לשנה לעובדת סיעוד.
2. הפסקת התשלומים לאחר פתיחת חשבון בנק למנוחה.
3. אי התאמה במספרי דרכון - במסמך משנת 2007-2008 הופיע מספר דרכון שהונפק רק בשנת 2014.
4. היעדר תאריכים על המסמכים.
5. טענת המשיבים כי מסמכי המקור נגנבו מרכבם, מה שמנע בדיקה גרפולוגית של המסמכים.

הכרעה:
בית הדין הארצי קיבל את הערעור וקבע כי המשיבים לא הרימו את הנטל להוכיח כי שילמו למנוחה תשלומים שנתיים עבור פנסיה ופיצויים, כפי שטענו.
בית הדין קבע: "לא עלה בידי המשיבים להרים את הנטל המוטל עליהם ולשכנע כי אכן שילמו למנוחה מידי שנה בגין התקופה שראשיתה בחודש יולי 2007 ועד לחודש מרץ 2015, טרם יציאתה לחופשת מולדת בנפאל, את התשלומים הנטענים כחלף פנסיה ופיצויים."

תוצאה:
צדק - הערעור התקבל בעיקרו: נפסק כי אין לקזז מהתשלומים המגיעים למערער את הסכומים המפורטים במסמכים. המשיבים חויבו בהוצאות המערער ובשכר טרחת עורך דינו בסך 10,000 ש"ח.

https://13tv.co.il/item/news/domestic/crime-and-justice/cu74i-903609795/תיק משנת 2017 בו ייצגתי בבית הדין לעבודה את ויגי...
14/07/2023

https://13tv.co.il/item/news/domestic/crime-and-justice/cu74i-903609795/

תיק משנת 2017 בו ייצגתי בבית הדין לעבודה את ויגית'ה סונימאל, מהגר עבודה מסרי לנקה.
לאחר 8 שנות העסקה בתור עובד סיעוד, מעסיקו נפטר, ובנו - עו"ד איתמר בן גביר - לימים ח"כ והשר לביטחון לאומי, לא שילם לסונימאל פיצויי פיטורים וזכויות נוספות, אלא החתים אותו על טופס "ויתור" על זכויותיו בתמורה ל- 5,000 ש"ח.
בתגובה לפניית עמותת קו לעובד - Kav LaOved, במכתב דרישה לתשלום זכויותו של סונימאל, עו"ד בן גביר טען כי אינו חב דבר ודרש מסונימאל פיצוי בסך 100,000 ש"ח, בתואנה כי אביו נפטר בגלל שיצא לחופשה לא מאושרת ומצא מחליף לא ראוי.
בסופו של יום ולאחר התדיינות משפטית ארוכה בה הוצגה תעודת עובד ציבור מטעם רשות האוכלוסין וההגירה - לפיה סונימאל לא יכול היה לשוב לישראל באמצעות אשרת כניסה שהודבקה בדרכונו, ללא מכתב אישור מטעם בן גביר, בית הדין האזורי לעבודה ולאחר מכן, בית הדין הארצי - קיבלו את רוב טענותיו של סונימאל, דחו את טענותיו של עו"ד וחה"כ בן גביר, וקבעו כי סונימאל זכאי לפיצויי פיטורים, פנסיה ושאר זכויות - ועליו ועל ואחיו, לשלם לסונימאל כ- 100,000 ש"ח בחלוקה שווה בין שניהם.
השר ואחיו ביזו את פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה, ובחלוף 30 ימים ותזכורות לפנים משורת הדין - לא שילמו דבר לסונימאל, לא פנו בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ולא הגישו ערעור ועל כן, כדי לממש את פסק הדין, נפתחו נגד שניהם תיקי הוצאה לפועל.
בקשותיו של עו"ד בן גביר לסגור את תיק ההוצל"פ נגדו נדחו, ורק לאחר שנמסר צו עיקול לכנסת ישראל, השר שילם את חובו בהתאם לפסק הדין ולהחלטות שניתנו - כפי שרק לאחר שנפתח תיק ההוצאה לפועל, פנה לבתי הדין בבקשות לעיכוב ביצוע, אשר התקבלו באופן חלקי.
זה לא הכל - לאחר שהתמנה לחבר כנסת ולפני שניתן פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה, חה"כ ועו"ד איתמר בן גביר הגיש הצעת חוק פרסונלית נגד סונימאל - לפיה מהגרי עבודה לא יהיו זכאים לפנסיה כשאר העובדים ובכך, קיווה "לחסוך" כ- 30,000 ש"ח אשר נפסקו לטובת סונימאל ברכיב זה.
לאחרונה, לאחר שהתיק הושב לבית הדין האזורי על מנת לקבוע את חלוקת החבות בין השר ואחיו, נחתם הסכם פשרה, לפיו סונימאל יתפשר על כ- 10,000 ש"ח ותשלום יתרת פסק הדין יחול על שני האחים, ביחד ולחוד.

06/03/2019

בית משפט השלום בתל אביב קבע כי משרד הפנים (רשות האוכלוסין וההגירה) התרשל ויפצה פליט מדרפור בסך 175,000 ₪ ושכ"ט עו"ד, מכיוון ששהה במתקן "חולות" במשך 208 ימים, חרף זכאותו למעמד תושב ארעי.

אבראהים, יליד 1978, פליט מחבל דרפור שבסודן, ברח מהמלחמה מסודן, הגיע לישראל בשנת 2007 והגיש בקשה למקלט מדיני.

ביום 26.12.2007, הורה שר הפנים כי 600 אזרחי סודן מחבל דרפור יוכרו כפליטים ויוענק להם רישיון ישיבה מסוג א/5 - תעודת זהות של תושב ארעי, אשר מלבד הזכות לעבוד, מעניקה גם זכויות סוציאליות להן זכאים אזרחים וכן חופש תנועה מישראל ואליה. חרף החלטה זו, התובע לא קיבל את המעמד.

ביום 8.1.2014, הורה משרד הפנים לתובע להתייצב במתקן השהייה "חולות" ולא, ייכלא.

ביום 4.9.2014, בעקבות פנייה שביצע משרדנו, בה נתבקש משרד הפנים לבדוק האם שמו של התובע מופיע בטבלת האקסל שנשלחה על ידי נציבות האו"ם לפליטים - הודיע משרד הפנים לאבראהים כי הוא זכאי לתעודת זהות והוא משוחרר ממתקן "חולות".

בתביעה אשר נתבררה בבית משפט השלום בתל אביב, נטען כי משרד הפנים התרשל ופגע פגיעה קשה ובלתי הפיכה בזכויות היסוד של התובע.

בהליך התברר כי משרד הפנים כלל לא דיווח לשר הפנים שלא ביצע את הוראתו במלואה, שכן לא העניק מעמד פליט לכל 600 האנשים הזכאים לו, וכי בשלל הזדמנויות שעמדו לרשות משרד הפנים, כגון: מועדי חידוש עיתיים/חודשיים של רישיון ישיבתו של התובע בישראל, ראיון "התאמה" שנערך לפני הוצאת הוראת השהייה במתקן "חולות", ראיון הקליטה במתקן "חולות", ראיון המקלט שנערך לתובע ופניותיו הישירות של התובע ללשכת מנהל אוכלוסין, משרד הפנים נמנע מביצוע הבדיקה הנחוצה לבירור זכאותו לתעודת זהות. יצוין כי במועד פנייתו של התובע למשרד הפנים באמצעות משרדנו, נותרו בטבלת האקסל כ- 20 שמות בלבד של אנשים שלא קיבלו את מעמד הפליט, בהתאם להחלטת השר.

בפסק דין אשר ניתן ביום 28.2.2019, בית משפט השלום דחה את טענת משרד הפנים כי לא יכול היה לאתר את שמו של התובע וכן, את הטענות המקדמיות שהועלו בדבר התיישנות ותקיפה עקיפה של החלטה מנהלית באמצעות תביעה אזרחית.

יחד עם זאת, בית המשפט דחה את טענות התובע, לפיהן החזקתו במתקן חולות – לכל הפחות בלילה, אך דה פקטו, גם ביום – עלתה כדי כליאת שווא.

כמו כן, נקבע כי יש מקום לייחס לתובע, אשר חירותו נשללה כאמור לתקופה של 208 ימים - אשם תורם מסוים לגרימת נזקיו והתמשכותם.

בעת קביעת גובה הפיצוי לתובע, נלקחו בחשבון הקשיים של המדינה בהתמודדות עם "תופעת ההסתננות – מאפייני התקופה".

קישור לידיעה מורחבת ולפסק הדין בתגובה הראשונה

Address

39 Shaul Hamelech
Tel Aviv
6492807

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when Guy Brand Law Office posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Share