07/12/2020
על תודעה חברתית, דין צדקה ומידת ההתחשבות - האם אב יכול לתבוע אם למזונות הקטינים אשר במשמורתו ?
קיימת רתיעה של בתי המשפט לחייב אמא במזונות ילדיה שמצויים אצל אביהם בתביעה שמגיש האב כנגד האם. כך, בדרך כלל נדחו תביעות מזונות שכאלה תוך הקביעה כי במסגרת העברת משמורת של קטין מאמו לידי אביו, מצויה גם חובת האב, אליו הועברה המשמורת, לטפל בקטין ולכלכלו. כאשר בכ"ז נקבעו מזונות לחובת האם, אלו נפסקו בצמצום שבצמצום.
הטעמים לכך הנם פרקטיים של עובדות מקרה נתון אך גם תודעתיים-חברתיים והגם שהנימוקים שמפורטים בפסקי הדין הנם משפטיים בלבד: על פי הדין היהודי החל על צדדים יהודיים, אמא תשלם מזונות רק מדין הנקרא "דין צדקה". עיקרו של דין צדקה זה הוא שראשית היא צריכה לדאוג לעצמה ולכלכלתה ורק אם נותרים לה כספים עודפים לאחר מכן, הרי רק אז ניתן לחייבה במזונות ילדיה. כך, בפסקי דין רבים, תמצא שהמסקנה היא שאין לאמא מספיק כספים עודפים לאחר שהוציאה על עצמה ולכן אין מחייבים אותה במזונות הילדים.
לשם השוואה, כאשר מחייבים אב במזונות ילדים מדין צדקה (כך בעניין מזונות ילד מגיל 6 ועד 18), הרי גם כאשר אין לו לכלכל את עצמו, קובעים בתי המשפט כי יש לו יכולת/פוטנציאל הכנסה מעבר להכנסתו בפועל, יכולת שאפילו הוא לא ידע שיש לו כזו, ופוסקים סכומים משמעותיים כדמי מזונות לחובתו .הרי ילד צריך לאכול גם אם אין כסף לאב, גורסים בתי המשפט ומחייבים גם מחייבים במזונות, לעיתים באופן מוצדק ולעיתים ללא כל פרופורציה נוכח אותה יכולת הכנסה .אמנם, כאשר מוגשת תביעת מזונות כנגד אב ע"י אם, תמיד יבדוק ביהמ"ש את הכנסתה ואף את יכולת הכנסתה של האם ויתחשב בכך בפסיקת המזונות כנגד האב. אך לא כך בתביעה ישירה למזונות של אב כנגד אם. במקרה האחרון כאמור, בתי המשפט רחמניים וקובעים בד"כ שאין לה די לעצמה. ואולי כך אכן צריך להיות במקרי הספק של גובה הכנסה של אם, כאשר יש לזכור שגברים עדיין מרוויחים יותר מנשים בפער משמעותי וייחוס יכולת הכנסה לאמא שאין לה יכולת כזו עלול לגרום לחוסר צדק. אלא שלהערכתי, מדובר כאן גם בעניין תודעתי חברתי שלפיו בחברה שלנו, תפקידה הטבעי של האישה הוא לגדל את ילדיה ולא לשלם לאב כספי מזונות אם הוא בוחר לגדלם. תפקידו של הגבר בהתאם לאותה תודעה, הוא לכלכל את ילדיו. ולאותה תודעה חברתית נלווים הסברים משפטיים שבאים להצדיק אותה ובאים לידי ביטוי – בין השאר - בשימוש שעושים בתי המשפט באותו מושג שסתום של "יכולת הכנסה" כחלק מדין הצדקה. ביחס לגבר משתמשים בו וביחס לאישה הנטייה להשתמש בו פחותה בהרבה.
והזמנים משתנים והנה גם המשפט משתנה.
כך, בחודש יולי 2017 נפל דבר וניתן פסק דין בבע"מ 919/15 שקבע שבגילאי 6-15 שנים החיוב במזונות ילדים הוא מדין צדקה החל במידה שווה על שני ההורים. פסיקה זו צמצמה באופן מובהק את סכומי המזונות שנפסקים לחובת אבות בגין ילדיהם מגיל 6 ואילך, בתביעות למזונות כנגדם.
אך האם בע"מ 919/15 הנ"ל יגרום לשינוי משמעותי אף בפסיקת מזונות לחובת אמא בתביעה שיגיש כנגדה האבא שמחזיק בילדים ? האם נוכח השוויון המוצהר בבע"מ 919/15 יבדקו בתי המשפט– כפי שהם עושים בתביעת מזונות שמוגשת כנגד אב - גם את יכולת ההכנסה של האם ויקבעו שגם כאשר אין לה בפועל אלא כסף לכלכל את עצמה, הרי יש לה יכולת/פוטנציאל הכנסה גבוהה יותר ויחייבו במזונות ? מאז יולי 2017 התפרסמה רק פסיקה מועטה בנושא אך נראה שמתחיל שינוי ובתי המשפט מרגישים נוח יותר לחייב אמא במזונות ילדיה בתביעה שמגיש האבא המחזיק בהם. אלא שעדיין קיימת רתיעה לחייבה בסכומים משמעותיים. נראה שרק בשנים הקרובות נדע עד כמה רחוק יילכו בתי המשפט בחיובים אלה, עד כמה ייחסו לאם יכולת הכנסה הגבוהה מהכנסתה בפועל ועד כמה ימשיכו לדון את האם במידת ההתחשבות.
