05/05/2018
מי שצפה ביום חמישי האחרון (3/5/18) בתכנית הכל כלול עם סיון כהן או שראה את הסרטון המצורף כאן בוודאי שואל את עצמו - כיצד יתכן הדבר? האם באמת קיפח בית המשפט אשה קשת יום שנפגעה בתאונה ועובדת לפרנסתה בניקיון ושטיפת רצפות?
כעורכת הדין שטיפלה בתיק והביאה לדחיית התביעה, אני יכולה לספר לכם ממקום ראשון - לא זו הסיבה. וזה הסיפור המלא:
הגברה נפגעה בתאונת עבודה ומומחה מטעם בית המשפט קבע לה 10% נכות. אנשים רבים שסובלים מנכויות בסדר גודל שכזה ממשיכים בחייהם כמעט ללא כל הפרעה - הם עובדים, מתפקדים, מתפרנסים ובאופן כללי ממשיכים בחייהם. יש אפילו פסיקה של ביהמ"ש על משמעותה המינורית של נכות מזערית שכזו (עד 10%). אנשים כאלה זכאים לפיצוי, אבל החישוב הוא שונה והסכום נמוך יותר בהשוואה לנפגעים עם נכות משמעותית שבאמת לא מצליחים להשתכר כפי שעשו עובר לתאונה. הגיוני, לא?
במקרה הזה - הנכות אמנם קטנה (10%) אבל מדובר באשה קשת יום, שליטתה בעברית חלקית, היא אינה יודעת קרוא וכתוב, כך שחוסנה הגופני הוא הערובה היחידה ליכולת העבודה שלה. וזה אכן היה קו התביעה. ביטוח לאומי השתכנע מהטענה הזו והגדיל את הנכות ל-15% (רק בשל העובדה שהגברת לא יכולה לעבוד, לא משום סיבה רפואית). הגברת לא הסתפקה בכך ופנתה גם למחלקת נכות כללית בביטוח לאומי. שם נקבעה על אותה פגיעה נכות של 40%! כן, זה קורה במקומותינו, מחלקה אחת של ביטוח לאומי קובעת קביעה שונה לחלוטין ממחלקה אחרת, על אף שמדובר באותה פגיעה.
ומה הקשר לתביעה? זו הנקודה החשובה - הגברת קיבלה ומקבלת מביטוח לאומי מאות אלפי שקלים בגלל אותה פגיעה שארעה לה בתאונה, ואת הסכומים האלה צריך לנכות, להפחית, מהתביעה שלה. כך קובע החוק והגיונם של דברים בצידם - הניזוק לא יכול לקבל יותר מאשר סכום הנזק שלו. (רק להשלמת התמונה אציין כי חברת הביטוח משלמת את חלקה אחר כבוד לביטוח לאומי, כך שהיא לא "מרוויחה" מהענין דבר וחצי דבר).
ובחזרה לענייננו: מאחר שהנכות שנקבעה על ידי ביטוח לאומי (40%) גבוהה באופן משמעותי מזו שנקבעה על ידי מומחה בית המשפט ומחייבת בתיק - נוצר מצב (וזה קורה לעיתים) שהתביעה "נבלעת" בתשלומי המוסד לביטוח לאומי. כלומר - אחרי שמחשבים את כל נזקיה של התובעת ומפחיתים מהם מה שכבר קבלה או מקבלת מביטוח לאומי - לא נותרת למעשה שום יתרה שחברת הביטוח צריכה לשלם. זו בדיוק היתה הטענה שלנו בתיק הזה. הטענה הנגדית היתה שהנכות התפקודית גבוהה יותר מהנכות הרפואית, ולכן חישוב הנזקים מלכתחילה גבוה יותר. זו טענה לגיטימית ומוכרת ולבית המשפט יש קיקול דעת נרחב למדי בנושא הזה, אבל כמו כל טענה גם הענין הזה צריך להיות מעוגן בחומר הראיות.
ואכן, התובעת טענה לכל אורך הדרך כי מאז התאונה היא אינה עובדת, אינה מסוגלת לעשות את עבודות משק הבית, ובעיקר - הדגישה חזור והדגש - כי היא אינה יכולה ובפועל אף אינה שוטפת רצפות.
ואז הצגתי את הסרטון המרשיע - https://www.facebook.com/hakolkalul10/videos/862068363917653/
ומה מסתבר? לא רק שהתובעת עובדת, היא עובדת בניקיון ובשטיפת רצפות, היא מנקה 2 בניינים בכל יום, 5 ימים בשבוע, וכפי שאמר בית המשפט "היא עובדת כמו שדה".
בשלב הזה עדיין לא הכל אבוד. כמי שהיתה באולם המשפט ומכירה את כל העובדות הענין אני יכולה לאמר בוודאות כמעט מלאה כי אם התובעת היתה מספרת לבית המשפט שהיא עובדת לפרנסתה בלית ברירה, שהיא סובלת מכאבים, מגיעה הבית מפורקת אבל אין דבר אחר שהיא יודעת לעשות - בית המשפט היה מוצא את הדרך לעזור לה ולפסוק לה פיצוי כלשהוא.
אבל, וזה אבל גדול - התובעת התחפרה עוד ועוד בשקריה, ויחד איתה בעלה (שצולם אף הוא בסרטון, כך שלא יכולה היה לטעון שהוא אינו יודע שאשתו עובדת). הם עמדו בבית המשפט ושיקרו במצח נחושה "בלבן של העיניים", בלי למצמץ ובלי להניד עפעף. ניתנו להם שוב ושוב הזדמנויות לחזור בהם מהשקר, לתת הסבר לממצאים שבסרט המעקב, לדייק את גרסתם. אך הם המשיכו לדבוק בשקר, אך הם המשיכו לדבוק בשקר, ולכן נדחתה התביעה, בגלל הצגת העובדות הכוזבות וכוונת המרמה שמאחוריהן.
ויותר מכך, גם לגופו של ענין, התביעה היתה נדחית: ברגע שהתברר כי התובעת מסוגלת לעבוד ואף עובדת בפועל, נשמט לחלוטין הבסיס תחת הטענה להגדלת הפיצוי מעבר לשיעור הנכות הרפואית. חישוב הפיצוי עפ"י גובה הנכות הרפואית בלבד (משלא הוכח אחרת) בניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי (כמתחייב עפ"י חוק) - מביא לכך שהתביעה נבלעת, ולכן, גם בהתעלם מהשקרים וכוונת המרמה, בצדק נדחתה התביעה!
