יעקב כהן, עו"ד ומגשר - משרד עו"ד

יעקב כהן, עו"ד ומגשר - משרד עו"ד המשרד עוסק בדין האזרחי:
משפט ציבורי (מנהלי וחוקתי), צרכנות, הוצאה לפועל, חוזים, ירושות, תביעות קטנות ופירוק וניהול עמותות וחל"צ.

יום היסטורי.נפלה בי הזכות לסייע להרצל ומירב חג'אג' ביחד עם פורום בוחרים בחיים, כאשר לאחר מאבק ממושך של כמה שנים מול משפח...
09/02/2022

יום היסטורי.

נפלה בי הזכות לסייע להרצל ומירב חג'אג' ביחד עם פורום בוחרים בחיים, כאשר לאחר מאבק ממושך של כמה שנים מול משפחת המחבל הרוצח מהפיגוע בארמון הנציב, השכיל בית הדין לעררים סוף סוף לצרף את מרשיי כצד להליך במעמד של "ידיד בית משפט".

במשך שנים רבות, מאז הרחבת זכות העמידה בבג"ץ, היינו עדים לתופעה הולכת וגוברת של עמותות וארגונים רבים המצטרפות כצד רשמי להליכים משפטיים שונים במסגרת המוסד החדש שקם -"עותר ציבורי".
במקרה של מרשיי, מדובר במוקד להגנת הפרט, עמותה המייצגת באופן שוטף מחבלים ומשפחות מחבלים במגוון עתירות ועררים כצד להליך - במילים אחרות: הם לא מייצגים כעורכי דין מייצגים בלבד, אלא מצטרפים כצד רשמי להליך.
החל משנת 2018 אני עוסק רבות בניסיונות לייצר שיוויון דיוני ולאפשר גם הכרת מוסד חדש - "משיב ציבורי", אשר גם כן יוכל להצטרף כצד להליך, אך מהצד השני.
זה התחיל בעתירה של לארה אל קאסם (בה השופטים התייחסו לבקשה בפסק הדין אך מנעו זכות דיבור בדיון) והמשיך בעררים של משפחת פאדי אל-קונבר (בה בית הדין דחה את הבקשות הקודמות אשר הוגשו במסגרת ההליכם הקודמים מול משפחת המחבל).

היום סוף סוף המאמצים נשאו פרי.
ממה שידוע לי כפעם הראשונה בהסטוריה, הסכים בית הדין לעררים לקבל גוף כמשיב ציבורי במעמד של "ידיד בית משפט", אשר אינו מוסמך לכך במפורש בחוק.

מדובר בהכרה היסטורית של בית הדין לעררים.
הכרה שאני גאה שנפלה לי הזכות להיות שותף לה.

תחושת גאווה.לפני כשנתיים פנה אליי עומר אסיס, אחד הפעילים של האגף המשפטי בתנועת אם תרצו, ושאל אותי לגבי האפשרות לדחוף להצ...
28/11/2020

תחושת גאווה.

לפני כשנתיים פנה אליי עומר אסיס, אחד הפעילים של האגף המשפטי בתנועת אם תרצו, ושאל אותי לגבי האפשרות לדחוף להצעת חוק שתיישם חלק מההגבלות של ההתמודדות לכנסת על ההתמודדות ברשויות המקומיות.
אהבתי את הרעיון, התחלתי להריץ אותו ותוך כשבוע כבר הייתה הצעת חוק מוכנה.

אז לאחר שנתיים של מערכות בחירות, ממשלות מעבר וקורונה שעיכבו הכל, שמחתי לשמוע בסופ"ש האחרון כי חברת הכנסת טלי פלוסקוב מתנועת "הליכוד" הגישה ביום חמישי האחרון את הצעת החוק, הצעת חוק אשר נועדה ליישם את סעיף 7 א'(א)(3) ל- "חוק יסוד: הכנסת", על הבחירות לרשויות המקומיות ועיקרה כי כל אדם אשר הביע תמיכה במעשה טרור או מאבק מזוין כנגד מדינת ישראל או יהודים ממניעים לאומניים, מכל סוג שהוא ובכל זמן שהוא בעבר, לא יוכל להתמודד בבחירות לרשויות המקומיות.

להצעת החוק, אשר כותרתה כפי שאני ניסחתי אותה הוא "תיקון לחוק הרשויות המקומיות (הגבלת הזכות להיבחר)", יש שתי מטרות:
1) בראש ובראשונה, כמובן שהיא נועדה למנוע מאנשים המביעים תמיכה והזדהות עם מדינות אויב ותנועות טרור מלהיבחר לרשויות המקומיות.
עצם העובדה שאותם אנשים המעודדים פעילות אלימה כנגד מדינת ישראל אח"כ זכאים להיות בעלי יכולת השפעה כלשהי על חירותם וכספם של משלמי המיסים של אותה ישראל ואפילו נהנים בעצמם מהטבות כלכליות מכספי המיסים בשווי מילוני שקלים, היא דבר אבסורד החורג חריגה גסה מגבולות הנורמות האנושיות והדמוקרטיה הליברלית, שלא ברור איך סוגיה זו לא נדרשה לטיפול עד היום.
החוק המוצע יסיים את האבסורד ויאזן את מנגנוני ההגנה של הדמוקרטיה הישראלית מפני אלו אשר מבקשים לנצלה על מנת לפגוע ולהסית נגדה מבפנים.

2) שנית, ואולי אף חשובה יותר, מטרתו של החוק היא לאפשר לקולות המתונים יותר בחברה הערבית להרים ראשם ולאפשרם להשתלב בהנהגה.
עד היום, חלק לא מבוטל מהנהגת ערביי ישראל ברשויות המקומיות, למרבה הצער, היה מזוהה באופן מדאיג עם הנרטיב של ארגוני הטרור. אותה הנהגה אף ניצלה באופן ציני את כוחה, מעמדה ואת העובדה שעומדים לרשותה משאבים וכספים ציבוריים, בכך שפעלה להשתקת אותם קולות מתונים בחברה הערבית, לא כל שכן את הקולות הפרו-ישראליים שבה.
התנהלות זו יצרה אווירה אלימה, מתסיסה ואנטי ישראלית (לא רק יהודית) ברחוב הערבי, דבר אשר התבטא לא אחת בהפגנות אלימות וקריאות קרב כנגד יהודים ומדינת ישראל באירועים שונים. במקום לפעול לקירוב לבבות ולישראליזציה, חלק מההנהגה פעל ועדיין פועל לריחוק חברתי ולבדלנות לאומנית.

הצעת חוק זו תסייע לשנות את המשוואה, כי כל עוד בהנהגת החברה הערבית יושבים מסיתים ותומכי טרור, הסיכוי של קולות מתונים לפרוח הוא קלוש.

בסופו של דבר, מלבד חינוך וסובלנות שלנו כאינדיווידואלים וכקהילות אחד לשני, הדרך לדו-קיום אמיתי צריכה גם להתחיל מסילוק קולות הרעים והמסיתים.

סיבה לאופטימיות זהירה.

----

יעקב כהן, עו"ד למשפט אזרחי ומנהלי-חוקתי.
054-2333324.

18/09/2020

תכלה שנה וסגרותיה.
תחל שנה וחירותיה.

חג שמח ושנה טובה ומתוקה לכולם.

שתי הצלחות חשובות של המשרד באותה עילה -למשרדי הגיעו שתי לקוחות בהפרשים של מספר חודשים בגין אותה בעיה: דו"חות תעבורה מנופ...
08/09/2020

שתי הצלחות חשובות של המשרד באותה עילה -

למשרדי הגיעו שתי לקוחות בהפרשים של מספר חודשים בגין אותה בעיה: דו"חות תעבורה מנופחים מלפני שנים אשר לא בוצעו על ידן, אלא ע"י אותה קרובת משפחה גרעינית אשר נסע ברכב.

האחת הייתה במשך תקופת היווצרות החובות עובדת משרד החוץ בקונסוליה וגילתה עם חזרתה לארץ מסיבות רפואיות בשנת 2018 כי הצטבר לה חוב של מעל 12,000 ש"ח (מקרן חוב של 6,700) לעיריית אזור ופנתה במיידית לעיריה על מנת להסב את הדו"חות על שם הנהגת בפועל.

השניה הייתה כלל ללא רישיון נהיגה וגילתה ב-2013 כי יש לה חובות של 2,250 ש"ח לעיריית ראשל"צ ופנתה במיידית להסבת הדוחות על שם מי שנהגה ברכב וצירפה תצהיר חתום ומאומת ע"י עו"ד לבקשת העירייה לצורך הסבת הדו"חות.

----

בשני המקרים העיריות סירבו לבקשו הלקוחות להסבת הדוחות או לביטול הריביות, כאשר עיריית ראשל"צ הגדילה וטענה כי היא מעולם לא קיבלה את התצהיר החתום ע"י עו"ד ובחודש אוגוסט 2020 אף הטילה על חשבון הבנק של הלקוחה עיקול מטעמה, כאשר סכום החוב צמח לכ- 4,800 ש"ח

לאחר התערבות המשרד ואיום בנקיטת הליכים משפטיים כולל תביעת לשון הרע בגין הטלת עיקול הבנק, בוטלו כל הריביות בשני המקרים והעיקול שהוטל על הלקוחה השניה הוסר, כאשר לאחר שקילת כל ההשלכות והרגישות המשפחתית הנוגעת לדבר, החליטו שתי הלקוחות לשלם במקום אותה קרובת משפחה את החובות וגם זאת בתשלומים נוחים לבקשתן.

----

בשני המקרים הללו הלקוחות הגיעו אליי לאחר שנים של התנהלות ועיכובים מול הרשויות. בשני המקרים נגרם להם נזק ממוני, תדמיתי ונפשי.
בשני המקרים, למרות אטימות הרשויות וחרף התגובות המהירות של מרשותיי, פניה מוקדמת לעו"ד הייתה חוסכת להן הרבה זמן, טרחה ועוגמת נפש למרשותיי, כאשר במקרה של הלקוחה השניה העניין נפתר בתוך 5 ימים בלבד.
בשני המקרים נחסכו ללקוחות אלפי שקלים, כאשר כמעט 50% מהחוב קוזז.

----

לכן, יש לכם בעיה מול רשות מקומית או המדינה? מרגישים שנעשה לכם עוול? שהרשות המנהלית טעתה? פתחו לכן תיק הוצאה לפועל או עשו לכם עיקול בניגוד לחוק?
העצה שלי היא שחשוב שתדעו שיש לכם זכויות ושתמיד מומלץ להיוועץ עם עו"ד ללא היסוס, בטרם ייגרמו לכם נזקים ממוניים או נפשיים.

אני כאן לכל שאלה או בעיה,
יעקב כהן, עו"ד למשפט אזרחי,
054-2333324

עיכוב במתן פס"ד זו עוולה רשלנית, הפרה של הקוד האתי ונוגדת את הוראות הדין.ביום 08.01.2017 אירע פיגוע דריסה רצחני בטיילת א...
27/07/2020

עיכוב במתן פס"ד זו עוולה רשלנית, הפרה של הקוד האתי ונוגדת את הוראות הדין.

ביום 08.01.2017 אירע פיגוע דריסה רצחני בטיילת ארמון הנציב בי"ם.
מחבל ארור עלה עם משאית על קבוצת צוערים של בה"ד 1 אשר עמדה על הטיילת.

בפיגוע נרצחו 4 חיילים, ביניהן הצוערת סגן שיר חג'אג', בתם של מרשיי, הרצל ומירב חג'אג'.

לפני כשנתיים וחצי הוגשו העררים החדשים של משפחת המחבל הרוצח לבית הדין לעררים בי"ם, כאשר הדיון האחרון בערר התקיים לפני כשנה וחצי.

חרף הוראות הדין המחייבות לתת פס"ד בתוך תקופה של 30 ימים וחרף שכבר נקבע ע"י שופטים ונציבי תלונות על השופטים בעבר כי אי מתן פס"ד בזמן זו עוולה רשלנית והפרה של הקוד האתי, הדיין אילן חלבגה טרם נתן פס"ד בעררים.
כל זאת קורה בזמן שבמקביל, כל הצווים שהוציא שר הפנים לדחיית הבקשות לאיחוד משפחות ושלילת מעמדם ותושבותם של משפחת המחבל ממשיכים להידחות ומשפחת המחבל ממשיכה ליהנות מכספי הביטוח הלאומי ומשאר פירותיה של מדינת ישראל.

לאור סחבת בלתי סבירה זו, הגשתי היום בשמם של הרצל ומירב חג'אג', תלונה לנציב התלונות על השופטים, השופט (בדימוס) אורי שהם, בגין התנהלותו הרשלנית והמנוגדת לחוק של הדיין אילן חלבגה.

כאמור, למרות הוראות הדין והזמן הרב והבלתי סביר שעבר, הדיין אילן חלבגה ממאן לתת פס"ד בעררים, תוך שהוא גורם עינוי דין ועוגמת נפש חסרת תקדים למשפחות הנרצחים בפיגוע ובמיוחד למרשיי.

לא ברור מדוע היום, כשנה וחצי לאחר הדיון האחרון בעררים וחרף פניות קודמות שלנו, טרם התקבל פס"ד, שכן, כל יום שעובר הוא כמו דקירה בלב של מרשיי, הנדרשים להמתין זמן בלתי סביר להכרעה סביב משפחתו של רוצח בתם, וכל זאת בחרדה לאור אי הודאות והחשש שמא הדיין חלבגה לבסוף יקבל את העררים ומשפחתו של הרוצח תזכה להמשיך ליהנות מפירותיה של מדינת ישראל, זאת חרף שבביתם הייתה הסתה ברורה ופרועה לשנאת יהודים ואשר בערוגותיו צמח לו אותו מחבל.

כולי תקווה, כי נציבות התלונות על השופטים תמצה את הדין עם הדיין, אך בעיקר כי הדיין ידחה את העררים של משפחת הרוצח ובכך תבוא על מרשיי מעט נחת.

קישור לתלונה המלאה - https://drive.google.com/file/d/1mby0EAyEI9E3IqO90tnLtp6jhgcdo8EQ/view?usp=sharing.

חוק יסוד: כבוד האדם וחירות Vs תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (הגבלת פעילות) (תיקון מס' 7) - האם התקנות על חובת עטיי...
08/07/2020

חוק יסוד: כבוד האדם וחירות Vs תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (הגבלת פעילות) (תיקון מס' 7) - האם התקנות על חובת עטיית מסכה תקפות?

יש עכשיו איזה קטע כזה שאנשים מריצים בפייסבוק סרטונים ותמונות על כך שלפי החוק אין חובה לשים מסיכה, מאחר ותקנות שעת החירום של הקורונה (להלן: "התקנות") אינן מחליפות את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן: "החוק").
האם זה נכון? האם אכן הממשלה כופה עלינו לעטות מסיכה בניגוד לחוק? יכול להיות שבמשרדי הממשלה לא מכירים את החוק והם כאלו חובבנים?

----

רק בטרם נתחיל, חשוב לי להדגיש נקודה:
פוסט זה גם ימחיש מדוע מומלץ מאוד להתייעץ עם עו"ד, לפעמים עדיף כזה *שמגיע מהתחום הרלוונטי* (במקרה שלנו מהמשפט החוקתי/מנהלי), לפני שמאמינים לטיעון משפטי אקראי ומבצעים פעולה שיש בה ספק.
בנוסף, מאחר ולצערינו ישנם בישראל המון חוקים שחלקם נראים למי שאינו בקיא ככאלו הסותרים אחד את השני, מומלץ גם למי שאינו בקיא ברזי החוק והדין הישראלי (המאוד טריקי כאמור) לא לייעץ לאנשים ייעוץ משפטי ואפילו לא לשתף מה שנחזה לייעוץ משפטי לפני שהוא בדק את הנושא.

אז... בואו נעשה סדר:

----

לאלו מהם שאין להם את הכח לקרוא את הנימוק המשפטי, אז אני פשוט אגיד שמדובר בקשקוש ובורות משפטית ובפעם הבאה שאתם נתקלים בסרטון או בסתם פוסט עם טענה משפטית, ממליץ לכם להתייעץ עם עו"ד מהתחום לפני שאתם פוצחים בשיתופים או במרד אזרחי.

----

ולאלו מכם שכן יש כח, אני אפרט שסעיף 12 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו [1], אליו הפנו מסרבי עטיית המסכות, קובע כי:
"אין בכוחן של תקנות שעת-חירום להשעות את קיומו של חוק היסוד, להפקיע זמנית את תקפו או לקבוע בו תנאים; ואולם בשעה שקיים במדינה מצב של חירום בתוקף הכרזה לפי סעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, מותר להתקין תקנות שעת-חירום מכוח הסעיף האמור שיהא בהן כדי לשלול או להגביל זכויות לפי חוק-יסוד זה, ובלבד שהשלילה או ההגבלה יהיו לתכלית ראויה ולתקופה ובמידה שלא יעלו על הנדרש".

לאחר מכן, הם המשיכו וטענו, שמאחר וסעיף 9 לפקודת סדרי השלטון ומשפט (להלן: "הפקודה") בוטל, אזי שאין תקנות החירום גוברות על חוק היסוד.
מכאן ניתן להבין כאילו התקנות לכאורה לא תקפות.

אז זהו, שלא. וכאן זו בדיוק הסיבה שכתבתי בתחילת הפוסט שמומלץ להתייעץ עם עו"ד לפני שמבצעים פעולה שיש בה ספק. או כפי שתמיד אמרו לנו בצבא: "אם יש ספק, אז אין ספק".

----

מה שאותם אנשים שכחו לציין, או שיותר סביר להניח שהם פשוט לא היו מודעים לכך, זה שאמנם סעיף 9 לפקודה אכן בוטל, אך הוא למעשה נוסח מחדש בסעיפים 38 ו- 39 לחוק יסוד: הממשלה [4], כמפורט להלן:
סעיף 38 (א): "ראתה הכנסת שקיים במדינה מצב של חירום רשאית היא, ביוזמתה או על פי הצעת הממשלה, להכריז על מצב חירום".
סעיף 39(א): "במצב חירום רשאית הממשלה להתקין תקנות שעת חירום כדי להגן על המדינה, ביטחון הציבור וקיום האספקה והשירותים החיוניים;".
סעיף 39 (ג): "תקנות שעת חירום כוחן יפה לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים, וכן להטיל או להגדיל מסים או תשלומי חובה אחרים, והכל זולת אם אין הוראה אחרת בחוק".

הביטול של סעיף 9 לפקודה וחקיקת סעיפים 38 ו- 39 קרו שניהם בשנת 1992, שנת חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
סעיפים 38 ו- 39 אגב, היו במקור סעיפים 49 ו- 50 [5].

מכאן אנו מבינים כי סעיף זה נוסח מחדש בחוק יסוד: הממשלה באופן כזה המתייחס נקודתית לסעיף 12 בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

בנוסף, ישנם גם שני בג"צים שהוגשו ונדחו ממש לא מזמן (כמדומני מחודש אפריל) שבהן ניסו העותרים לטעון כי תקנות שעת החירום אינן חוקיות וחוקתיות באותן עילות פחות או יותר.

----

לסיכום,
המזל של אותם אנשים נטולי מסכה הוא שכנראה שהם נפלו על שוטרים שלא מכירים את החוק דיו. לא הייתי בונה על זה לטווח הארוך. רוצים להיות מרדנים? מעט אנרכיסטים? בבקשה, אך חשוב שזה יובן: להסתובב במקום ציבורי ללא עטיית מסיכה היא עבירה. וזו עבירה, שאם לא נפלתם על שוטר שלא מכיר את החוק, אז במקרה הטוב אם נפלתם על שוטר רחמן יכולה להיגמר באזהרה ובמקרה הרע בקנס.

לכן, אם נתקלתם בפוסט כזה ברשת, תמליצו לכותבי הפוסט למחוק אותו, מאחר והם עלולים לגרום לאנשים לעבור על החוק מבלי שהתכוונו או רצו בכך ואף להיות חשופים לתביעת רשלנות. על הדרך גם שתפו את הפוסט הזה אצליהם. או בכלל שתפו אותו. כי חשוב להילחם בפייק ניוז וגם שהאמת תהיה ברורה לכולם ובכך יימנעו מקרים מצערים.

----

מקורות, לינקים ותימוכין נוספים לעיונכם:
[1] חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו - https://www.nevo.co.il/law_html/law01/184_001.htm.
[2] פקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948 - https://www.nevo.co.il/law_html/law01/319_001.htm.

[3] תקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (הגבלת פעילות) (תיקון מס' 7), תש''ף-2020 - https://www.gov.il/he/departments/policies/dec2_2020.
[4] חוק יסוד: הממשלה - https://www.nevo.co.il/law_html/law01/999_119.htm.
[5] חוק יסוד: הממשלה לאחר התיקון וקבלתו ביום 18.03.1992 - https://fs.knesset.gov.il/12/law/12_lsr_210707.PDF.

"נתניהו דורש החזרי מס על הוצאותיו הפרטיות: האם הוא מופלה לרעה?" נכתב בכותרת באתר גלובס ביום 22.06.2020 בכתבתה של העיתונא...
24/06/2020

"נתניהו דורש החזרי מס על הוצאותיו הפרטיות: האם הוא מופלה לרעה?" נכתב בכותרת באתר גלובס ביום 22.06.2020 בכתבתה של העיתונאית טל שניידר.
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001333230.
"בחסות "ממשלת החירום": נתניהו מבקש מהמדינה הטבות מס במאות אלפי שקלים" נכתב בכותרת באתר walla! ביום 21.06.2020 בכתבתו של העיתונאי יקי אדמקר.
https://news.walla.co.il/item/3368657.
"מנותקים נמאסתם!" זעק ח"כ יאיר לפיד בטוויטר.
https://twitter.com/yairlapid/status/1274922658048757768.

בקיצור, הביצה רעשה ואפשר להבין מדוע האדם הפשוט לא אהב את הבקשה של ראש הממשלה נתניהו, כי בסופו של דבר, המדינה נמצאת בשעת מבחן של משבר כלכלי עולמי עם אבטלה גבוהה.

אבל בסופו של דבר, כמו תמיד, צריך לעסוק במהות ולא בנראות:
אז מהן בעצם הטבות המס שראש הממשלה נתניהו מבקש? מה המשמעות המשפטית שלהן? איפה הן לגיטימיות ואיפה הן בעייתיות?

בואו נעשה סדר:

----

פקודת מס הכנסה קובעת כי כאשר עובד מקבל מהמעביד שלו טובות הנאה, צריך לבחון את השאלה הבסיסית: האם זה לטובת מעביד או לטובת העובד?
אם זה לטובת המעביד, זה לא חייב במס הכנסה.
אם זה לטובת העובד (או הוצאה פרטית), זה כן חייב במס הכנסה.

בנוסף, סעיף 9 (1א) לפקודת מס הכנסה העוסק בפטורים ממס, מכניס להגדרה זו "תשלומים, שירותים וטובות הנאה המשתלמים או הניתנים מאוצר המדינה לראש הממשלה או לראש הממשלה לשעבר או לשאיריו בקשר למילוי תפקידו כראש הממשלה, למעט משכורת וקצבה".

באשר לראש הממשלה נתניהו, הוא דורש החזרי מס בגין שימוש ברכב הממוגן ובמעונו הפרטי וחשוב לבצע הבחנה בין שני הדברים, כי המצב המשפטי שלהם מעט שונה.

נתחיל עם הרכב הממוגן -
כאשר מדברים על שימוש ברכב, החוק קובע שיש תשלום על רכב צמוד ושווי שימוש ברכב לעובד.
בכל הקשור לשווי שימוש ברכב, זה נקבע לפי סוג הרכב.
כעת בא ראש הממשלה נתניהו ולמעשה אומר במלים פשוטות: "תקשיבו, שווי השימוש ברכב שאני משתמש בו הוא בעל ערך מאוד גבוה ולכן אני מבקש שיגלמו לי את זה".
במילים אחרות, הוא מבקש שלא יחייבו אותו במס או שישלמו במקומו את המס שבו הוא חייב.

בבקשה זו יש הרבה היגיון, מהסעבה הפשוטה שראש הממשלה לא בחר להשתמש ברכב שהוקצא לו, שהוא כידוע רכב יוקרה מאוד מיוחד אשר עבר שדרוגים ושינויים מהותיים שנועדו להתאימו לנוסע אותו אמור להכיל, שהוא כאמור ראש הממשלה (הוצאות של מיגון, תקשורת ועוד), כאשר כתוצאה מכך השימוש ברכב הפך ליקר.
מאחר והקצאת הרכב המסוים הזה לראש הממשלה היא בראש ובראשונה לטובת המעביד ומאחר שהמעביד היא המדינה כמובן, אז כפועל יוצא זוהי טובת המדינה שהוא ישתמש ברכב כזה.
מכאן הבסיס לבקשתו של ראש הממשלה נתניהו.

השאלות שנתקלתי בהן בנוגע לסוגיה הזו היו: מה קורה במידה ומאשרים את הבקשה הזו? האם בפועל המשמעות של כך היא שמאחר וזו בקשה רטרואקטיבית, האם ראש הממשלה נתניהו יקבל בבד אחת סכום כסף גדול לתלוש המשכורת בגין ההפרש בין כל מה שהוא שילם לכל מה שהוא חייב לשלם?
אז התשובה לכך היא לא. הדיון על החזר רטרואקטיבי הוא שונה לחלוטין ואני אנמק.
בהתאם לפקודת מס הכנסה יש חיוב במס. כאשר מס הכנסה בא לגבות, הוא מבקש מאותו אדם לשלם על טובת ההנאה שניתנה לו את סכום הכסף. מה שראש הממשלה נתניהו מבקש זה שהמדינה תממן את המס שבו הוא חייב - כלומר, שהיא תוסיף לו כסף ואף יותר מזה, הוא גם מבקש שהיא גם תגלם לו את זה.

פה חשוב להבין למה זה קורה, כי זה גם קשור לזכויות של כלל העובדים במשק.
לפעמים מתרחשים מצבים שבהם מעביד בוחר לתת לעובד טובת הנאה כלשהי ולמעשה אומר לו "על מנת שאתה לא תצטרך לשלם מס מכיסך, אני אוסיף עוד כסף בגין המס ואעביר לאוצר המדינה".
פה ראש הממשלה נתניהו (העובד) מבקש להעביר מתקציב המדינה (המעביד) כסף שיממן גם את המס שהוא חייב בו וגם את הגילום של המס - קרי, גם את התוספת בגין העובדה שההטבה חייבת במס. זה למעשה בקשה של העברה מאוצר המדינה כדי לכסות תשלומי עבר שהוא חייב בהם.

צריך גם לקחת בחשבון שחלק מן הדברים שביקשו למסות בעניינו של ראש הממשלה נתניהו, הם דברים שלא מיסו בעניינם של ראשי ממשלה קודמים.

לכן בקשתו של ראש הממשלה נתניהו במקרה הנקודתי הזה היא הגיונית ולגיטימית לחלוטין.

----

מעון ראש הממשלה הפרטי -
בהקשר זה, ראש הממשלה מבקש לפטור אותו רטרואקטיבית ממס על כל ההטבות שהוא ובני משפחתו מקבלים וקיבלו מהמדינה לגבי המעון הפרטי שלו.
הוא ביקש זאת לאחר שרשות המיסים הגישה לראש הממשלה נתניהו שומה ובו היא דורשת 600,000 ש"ח. כעת ראש הממשלה נתניהו מבקש שבדיעבד המדינה תשלם גם את זה.

ראשית, נציין שבשנת 1982 תוקנה התקנה והוחלט שהמדינה תישא בעלויות המעונות הפרטיים של ראשי ממשלה, אך ישנן הגבלות מסוימות, של סכומים ותנאים.
https://www.haaretz.co.il/st/inter/Hheb/images/roham-10.pdf.

עכשיו, באשר לבקשה עצמה לקבלת החזר הוצאות על מעונו הפרטי של ראש הממשלה, חשוב להדגיש שהדין שונה לחלוטין מהרכב.
כאן אנחנו מדברים על הוצאות פרטיות החייבות במס בכל קנה מידה, כי מדובר בהוצאות פרטיות.
מאחר ומדובר במימון של הוצאות פרטיות, רשות המיסים דורשת מראש הממשלה נתניהו לשלם לה רטרואקטיבית את מה שהוא חייב.
הבקשה בנוגע להחזר בגין המעון הפרטי לוועדת הכספים היא לא להפוך את זה לפטור ממס, אלא שהמדינה תממן את המס שהוא חייב בו בתוספת הגילום שהסברתי קודם.
זאת אומרת שיעבירו כסף מאוצר המדינה בסעיף ההוצאות, כאשר יהיה תשלום נוסף אשר יוחס לראש הממשלה ואת הכסף הזה יעבירו לרשות המיסים.
הלכה למעשה, מדובר בעצם בגביה על חשבון העבר ע"י גילום של תוספת הכנסה לדברים פרטיים.

כאן המקום לציין שבעבר היה דיון שכזה על הוצאות של מטפלת, אשר עד שלא הגיע לבית המשפט העליון לא הכירו בזה כהוצאה מותרת בניכוי.
טענו שמדובר בהוצאה פרטית - כלומר, אם מעביד היה מממן הוצאות של גן ומטפלת זה היה חייב במס כהכנסה, כאשר גם היום זה חייב במס כהכנסה לכל אחד מאיתנו.

כאן זה בדיוק אותו דבר. כאשר אנחנו משלמים עבור דברים פרטיים שלנו (הוצאות אישיות, גן, מעונות, ארוחות), כל הדברים הללו הם פרטיים ולכן חייבים במס כשנותנים אותם.
הבקשה של ראש הממשלה נתניהו במקרה הזה היא לגלם את זה. זאת אומרת, שאת המס המדינה תשלם ויש לזה עוד תוספת של גילום.

פה, המצב יותר בעייתי, גם מאחר ומדובר בהחזר רטרוקאטיבי של 11 שנה הסותר את הוראות החוק המגבילות את כמות השנים לשש וגם מאחר ומדובר בהוצאות פרטיות.

אם הייתי צריך להמר, אז אני אהמר שאם הסעיף הזה יעבור, אנחנו צפויים לדיון בבג"צ.

----

הבהרה:
הכותב הוא עו"ד במשפט האזרחי ואין לראות באמור לעיל ייעוץ משפטי. העושה כן עושה זאת על דעתו שלו בלבד.

אתמול התבשרנו על תחילת הליך החקיקה של רפורמת הקנאביס ביוזמתם של חברי הכנסת שרן השכל ורם שפע בה הוגשה הצעת חוק לתיקון פקו...
22/06/2020

אתמול התבשרנו על תחילת הליך החקיקה של רפורמת הקנאביס ביוזמתם של חברי הכנסת שרן השכל ורם שפע בה הוגשה הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (הגדרת צמח הקנבוס, מדרוג עבירות ועונשים בסם קנבוס), התש''ף-2020.

ההצעה עברה את ועדת השרים ולמעשה פתחה את הדלת לתחילת הליך ההצבעות בכנסת, דבר אשר התקבל בברכה אצל חלקים רבים באוכלוסיה, אך מן הצד השני עדיין היו חלקים אחרים שהיו סקפטיים לגבי הצעת החוק ולאו דווקא ממקום של התנגדות לצריכת קנאביס, אלא ממקום של רצון בלגליזציה מלאה.
האם הם צודקים? מה המשמעות של החוק? האם הוא טוב?
בואו נעשה סדר:

----

הצעת החוק מציעה להוסיף לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 את פרק ג'2 שבו ייקבע כי: "לא יישא בגיר באחריות פלילית בשל עבירה לפי סעיף 7 בשל החזקה של קנבוס במקום שאינו ציבורי, בכמות לשימוש עצמי או בכמות זרעים לשימוש עצמי, או בשל שימוש בקנבוס בנסיבות כאמור".
כלומר, כל אדם בגיר יוכלו להחזיק ולצרוך קנאביס (או זרעים) בכמות של עד 50 גרם (או 15 גרם זרעים) במקום שאינו ציבורי.

לכאורה, לגליזציה מלאה של קנאביס בישראל. האמנם יום חג? כנראה שלא, כי הצעת החוק אינה מקיפה את כל התחומים הרלוונטיים ונקודות ההשקה של הקנאביס עם חוקים אחרים. היא גם מותירה המון מקומות אפורים וסימני שאלה ההופכות את החוק לבעייתי במקרה הטוב וללא ישים במקרה הרע.

אנו נתרכז בארבע נקודות בעייתיות עיקריות:
1) כיצד רוכשים? - לאור העובדות כי החוק מתייחס אך ורק לצריכה עצמית עד כמות מוגבלת, שמרבית האנשים אינם יכולים לגדל צמחים בביתם וכן שמכירת קנאביס באופן פרטי עדיין מוגדרת כעבירת סחר בסמים אסורים, לא ברור כיצד ניתן לרכוש את הקנאביס באופן חוקי.
אמנם לכאורה מדובר בבעיה טכנית בלבד ושיש שיגידו שאני מתקטנן, אך העובדה שהצעת החוק אינה מתייחסת לעניין מכירה ורכישה של קנאביס, סותרת את הטענה כי מדובר בלגליזציה מלאה.
שלא נדבר על כך שהצעת החוק אינה מתייחסת לסוגיית הגידול העצמי.

2) מהו שטח ציבורי? - כפי שצוין קודם, הצעת החוק מתירה את השימוש אך ורק במקום שאינו ציבורי - קרי, רק במקום פרטי. עכשיו נשאלת השאלה האם רק בית פרטי נכנס להגדרה הזו או שמא גם שטח ציבורי שאותו החכיר אדם פרטי לכמה שעות, נניח למסיבה פרטית? ומה קורה כאשר אדם פרטי מארח אנשים בביתו? האם ישנה כמות מסוימת של אנשים היכולה להפוך את ההגדרה ממקום הפרטי למקום ציבורי?
בהצעת החוק הגדירו שטח ציבורי "כמשמעותו בחוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג-1983". החוק למניעת עישון מגדיר שטח ציבורי באותו האופן שאנחנו מכירים מהיום: החל ממקומות טריוויאליים עליהם ישנה הסכמה גורפת כמו בתי חולים, מעליות, אולמות קולנוע ואוטוסים, ועד למקומות שנמצאים במחלוקת כמו שטחים תחומים שאינם במבנה עם מעל 50 איש, חצרי מוסדות לימוד, מונית שבה גם הנהג וגם הנוסע מעשנים, ברים ומועדונים.
בהנחה שכוונת הצעת החוק היא רק בבתים פרטיים, אז עישון במרחב ציבורי כלשהו יהיה אסור. השאלה האם זה יגרום לישראבלוף בו ההנחיות לא יאכפו הלכה למעשה או לסירוס מן היסוד של האפשרות לעשן באוויר הפתוח?

3) למה הגבלת הכמות המותרת להחזקה? - בהנחה שאנחנו הולכים ללגליזציה מלאה, מדוע להגביל את כמות הקנאביס שאדם רשאי להחזיק? על אחת כמה וכמה נכון הדבר כאשר גם כך אנשים מוגבלים להחזיק את הכמות בביתם. מדוע 50 כן ומאה לא? ולמה להגביל? מדוע אלכוהול וסיגריות מותר לרכוש בכמות בלתי מוגבלת, אבל קנאביס כן?
לא ברור מדוע נקבו דווקא בכמות הזו.

4) מה קורה עם נהיגה לאחר עישון? - להבדיל משלושת הסעיפים הקודמים, סעיף זה עוסק במה שלא כתוב וזה נהיגה תחת השפעת סמים. מדובר בעניין קריטי שלא זכה להתייחסות בהצעת החוק, בין אם מחוסר ידע או הבנה, ובין אם מחוסר תשומת לב, אך הוא מהותי ביותר.
בהנחה שהצעת החוק תעבור (ובהנחה שיפתרו את סוגיית הרכישה), המדינה למעשה אומרת לאזרחים שעישון קנאביס איננה עבירה, אך כידוע, נהיגה תחת השפעת סמים היא עדיין עבירה.
אפשר להסכים שישנם בהחלט סמים אשר נהיגה תחת השפעתם *הישירה* היא בגדר פשע חמור, אך לא תמיד זה המצב כי לסמים ישנה נטיה מוזרה שכזו להשאיר שרידים בגוף למשך זמן ארוך והקנאביס איננו שונה.
בצמח הקנאביס ישנם, חומרים כגון CBD (קנאבידיול) ו-THC (טטראהידרוקנאבינול), כאשר ידוע כי לפחות THC נשאר במערכת הדם תקופה היכולה להגיע עד כדי חודש לאחר השימוש (ישנם אף מקרים נדירים שבהם שרידי המריחואנה נמצאו לאחר 60 ימים). המשמעות של הנתונים הללו חד משמעית: אדם אשר עישן ביום ראשון, יכול להימצא חיובי להשפעת סמים ביום חמישי - כלומר, ייתכנו מקרים שבהם אדם כשיר לחלוטין יואשם בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים (אגב - בכתב האישום יופיע סעיף אישום של "נהיגה בשכרות" כי פקודת התעבורה מתייחסת לנהיגה בשכרות מול נהיגה תחת השפעת סמים באופן אחיד ללא הבחנה ביניהן).
לכן, על מנת שהצעת החוק הזו תהא אפקטיבית, היא חייבת להיות מסונכרנת עם שינויים בחוקים ותקנות אחרות אשר להן נגיעה בכך, ביניהם פקודת התעבורה ועוד (למשל חוק העונשין).

----

לסיכום,
אז אמנם לדעת כותב שורות אלו לגליזציה היא חובה וכל ביטול או הפחתה של אסדרה וחוקים קולקטיביסטיים מיושנים הפוגעים בחירות הפרט היא דבר מבורך, אך הצעת החוק דנא איננה מהווה לגליזציה והיא יותר קרובה לישראבלוף או חוק פופוליסטי.

חוק פופוליסטי, כי הוא מייצר הרבה רוח וכותרות חיוביות עבור פוליטיקאים שבעצם לא מסכנים או משנים כלום, אבל מוכרים לנו אוויר.

ישראבלוף, כי למעשה, ייתכן שהמצב הקיים כיום (בו אנשים מעשנים ברחוב לעיתים אפילו ליד שוטרים) עדיף על הצעת החוק הזו, מאחר וכיום ישנה מעין הסכמה שבשתיקה בין המשטרה לאזרחים: אתם יכולים לעשן, אנחנו נתעסק בדברים אחרים, כל עוד אתם לא מתפרעים. כמובן שהמצב אינו נכון במאת האחוזים ועדיין ישנם מקרים יוצאים מן הכלל של התנכלויות מצד המשטרה, אך אני מדבר על המצב הכללי.

כעת, אם החוק יעבור, הוא דווקא עלול לתת למשטרה גושפנקא לבצע אכיפה במקומות ציבוריים. הלא, נותנים לנו לעשן באופן חוקי בבית, אז למה אנחנו צריכים לעשן בחוץ? זה מה שיגידו לנו.
כתוצאה מכך, עלול להיווצר מצב אבסורדי שבו דווקא החוק שנועד לאפשר יותר חירות, להוציא ממעגל הפשיעה אנשים רבים נורמטיביים לחלוטין ולהקטין את הוצאות המשטרה על עיסוק בסוגיה הזו, דווקא יגרום לפחות חירות, יותר דוחות ותיקים פליליים ויותר עומס והוצאות.

לחילופין, כאמור, ייתכן והחוק פשוט לא יישנה כלום מהמצב כיום: המשטרה תמשיך להתעלם כשהיא תרצה ותתערב כשהיא תרצה. הדבר היחידי שישתנה הוא שמותר להחזיק עד 50 גרם *בבית*, כאשר גם כך כיום (חוץ מסוחרים ובעלי מרשמים) כמעט אף אחד לא מחזיק כמות כזו עליו (ולא רק במקום ציבורי), וגם כך אם למישהו כבר יש כמות כזו אז זה רק בבית, וגם כך מלבד מקרים חריגים המשטרה לא יכולה סתם ככה להיכנס אליך הביתה.

בקיצור, המלצה שלי: דווקא אם החוק יעבור, היזהרו יותר עם להדליק ג'וינט בשטחים ציבוריים ואם כבר עישנתם, אז אני לא אומר בהכרח שלא לנהוג חודש, אבל היזהרו.

למען הנוחות: הצעת החוק לעיונכם -
https://drive.google.com/file/d/1-CVQSbKwA85T5jEQJ_CEa2y_KtvTvQJ9/view?usp=sharing

----

הבהרה:
הכותב הוא עו"ד במשפט האזרחי ואין לראות באמור לעיל ייעוץ משפטי. העושה כן עושה זאת על דעתו שלו בלבד.

פרשת הכדורגלנים והקטינות - הסוגיה המשפטיתפרשת הכדורגלנים והקטינות: מה המשמעות של יחסי מין בהסכמה והאם הן צריכות להיות דב...
15/06/2020

פרשת הכדורגלנים והקטינות - הסוגיה המשפטית

פרשת הכדורגלנים והקטינות: מה המשמעות של יחסי מין בהסכמה והאם הן צריכות להיות דבר פלילי?

מאחר ואיני עורך דין פלילי, התלבטתי רבות אם להתייחס לפרשה הזו, אך היות ומדובר בפרשה שהתערבבה שוב בשיח של מגדרים, מוסר ופוליטיקת זהויות, הדבר נתן משמעות רוחבית עמוקה שלעיתים עשתה עוול לשני הצדדים מאחר והחוק הפך לפתע למשהו משני ולכו החלטתי שמן הראוי לתת התייחסות להיבט המשפטי-פלילי של הסוגיה, כאשר את ההתייחסות לסוגית המוסר אתן מהפרופיל הפרטי שלי.

----

אז נתחיל: מה החוק אומר?
בהתאם לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ישנן שלוש מדרגות *עיקריות* של יחסי מין עם קטינות:
1) יחסי מין עם קטינים מתחת לגיל 14 (סעיף 345 א' 3 לחוק העונשין) - מוגדרים כאונס סטטוטורוי (משמעות המונח: אונס על פי חוק). כלומר, גם אם מדובר ביחסי מין בהסכמה, החוק רואה בכך כעבירת אונס, אשר בגינה ניתן להרשיע אדם עד 16 שנות מאסר.
2) יחסי מין עם קטינים בין גילאי 16-14 (סעיף 346 לחוק העונשין) - מוגדרים כבעילה אסורה בהסכמה. כלומר, גם אם מדובר ביחסי מין בהסכמה, הם נחשבים כאסורים ובגין עבירה זו העונש הוא עד 5 שנות מאסר, כאשר ישנן נסיבות בהן העבירה הזו תחול אף על קיום יחסי מין מעל גיל 16 (כולל כלפי אנשים בוגרים) כאשר מדובר ביחסי עובד-מעביד, שוחד מיני, אנשים במצב נפשי חסוי ועוד.
3) יחסי מין עם קטינים בין גילאי 18-16 - מוגדרים כיחסי מין חוקיים, כל עוד כמובן מדובר ביחסי מין בהסכמה וללא אחת מההחרגות שציינתי בסעיף 2.

----

הסוגיה שלפנינו מתייחסת לסעיף 2, בעילת קטינה בהסכמה.
על מנת להוכיח כי מדובר בעבירת בעילה אסורה על חקירת המשטרה להוכיח את היסוד הנפשי של העבירה, או במילים אחרות, את אחד מאלו: שהשחקנים ידעו שמדובר בקטינות או שהיה להם חשד סביר שמדובר בקטינות.
דוגמא שיכולה להוות חשד סביר: שהשחקנים קיבל אינפורמציה שיכולה להעיד שמדובר בקטינות (הן הודיעו שיש להם משימות מבית הספר/שיעורי בית, שהן צריכות לשאול את ההורים או לבקש מהם רשות וכדומה).

פעם היה קשה להוכיח ידע שכזה, אך כיום, בעידן הנוכחי של הכפר הגלובלי של המאה ה-21, עם כל הרשתות החברתיות והטכנולוגיה, הצטרף שחקן חדש למשחק שאנחנו מכירים מעבירות פליליות אחרות בהן הוא נקרא "טביעות אצבע דיגיטליות", אך במקרים כמו המקרה שלפנינו אפשר פשוט לקרוא לזה "ראיות דיגיטליות".
ומה הכוונה?
מלבד היכרויות אקראיות בברים ומסיבות עם קטינות (שגם כותב שורות אלו נקלע אליהן) בהן ראיות אלו אינן רלוונטיות, בחלק נכבד מההיכרויות הללו ישנה היסטוריה קודמת של התכתבויות והודעות או תגובות לפוסטים וציוצים ברשתות החברתיות השונות, אשר בחלק מהמקרים הצד השני מגיב.
כלומר, ישנם מצבים שבין הצדדים הייתה היכרות קודמת ולא מדובר בסתם מפגש אקראי שבו לעיתים אין שום אפשרות לדעת שמדובר בקטינה (לא אחת כותב שורות אלו נקלע למצבים שבהם הוא נתקל בקטינות שנראו לעיתים בשנות ה-20 המוקדמות שלהן, בן אם בגלל סגנון איפור ולבוש ובין אם פשוט בגלל שישנן נערות שהתפתחו מוקדם).

לאור העובדה שאנשים נוטים להרחיב ולנדב על עצמם המון מידע ברשתות החברתיות הכולל בין השאר מקום לימודים, עבודה ולעיתים אפילו גיל, הדבר מאפשר לדעת קודם לכן האם מדובר בקטין או לכל הפחות לעורר חשד במקרים בהם הגיל לא מצוין באופן מפורש, אך ישנם נתונים אחרים המרמזים על כך (למשל: הרבה חברים שלומדים באותו תיכון ותמונות איתם, פוסטים העוסקים בתחומי עניין של גיל הנוער ועוד).

לכן במצב בו בדר"כ ישנן גרסאות סותרות על היסוד הנפשי, על המשטרה לחפש את אותם פירורי לחם דיגיטליים על מנת לבדוק האם לכל הפחות הייתה לכדורגלנים האפשרות לדעת שמדובר בקטינות.

כאמור, נכון להיום, רק היסוד העובדתי לא מוכחש: מדובר על קיום יחסי מין בין בגירים לקטינות. אך היסוד הנפשי אינו ברור, המידע אינו מעובד ולא שמענו גרסאות רשמיות של המשטרה או נחשפנו לחומרי חקירה אמינים. משכך, כל הדיון בסוגיה היה צריך להיות משפטי גרידא, אך לא כך המצב למרבה הצער.

----

לקריאת התייחסותי לסוגית המוסר והערכים, אתם מוזמנים ללחוץ על הקישור הבא:
https://www.facebook.com/yaakovale/posts/10157839095686429.

הבהרה:
הכותב הוא עו"ד במשפט האזרחי ואין לראות באמור לעיל ייעוץ משפטי. העושה כן עושה זאת על דעתו שלו בלבד.

פולמוס תזכיר החוק המוצע להתמודדות עם נגיף הקרורונה: פייק ניוז ודמגוגיית המונים כמרקחה -אתמול פורסמה בערוץ 13 שקופית ובה ...
01/06/2020

פולמוס תזכיר החוק המוצע להתמודדות עם נגיף הקרורונה: פייק ניוז ודמגוגיית המונים כמרקחה -

אתמול פורסמה בערוץ 13 שקופית ובה עיקרי הסעיפים של "תזכיר חוק סמכויות מיוחדות הגבלת פעילות מאבק בנגיף הקורונה" (קישור לתזכיר החוק המלא לעיונכם נמצא בתחתית הפוסט).
הקהילה הליברלית הישראלית בפרט, ולפי הפיד בפייסבוק כמעט כל בית ישראל בכלל, יצאו בקול רעש גדול כנגד ההנחיות וטענו שמדובר בחקיקה חדשה המהווה פתח לדיקטטורה ורמיסת זכויות הפרט שלנו. כזו שמעולם לא חזינו בה.
כליברל, אני לא אשקר שבמבט ראשון גם לי ההנחיות נראו תמוהות ומאוד דרקוניות, אך מעבר להיגיון הבסיסי שאמר לי שאין סיכוי שהדברים המוצגים בתקשורת הם כפי שהם באמת (ע"ע מקרה המורה ותלמידה עם החצאית הקצרה לפני כחודש) גם זכרוני איתת לי שהדברים הם לא הַכְּצַעֲקָתָהּ.

----

אז בואו נעשה סדר:
שני הסעיפים שהופיעו בערוץ 13 ושהטרידו את מנוחתם של רבים היו:
"שוטר יוסמך להיכנס לבית פרטי ללא צו".
"שוטר יוסמך להשתמש בכוח לאכיפת התקנות, גם בבתים פרטיים".

סעיפים אלו הרגיזו והטרידו אנשים רבים, ובצדק. אך האם מדובר במשהו חדש? בצעד נוסף לעבר דיקטטורה?
ובכן, כאשר מנקים את רעשי הרקע ומבצעים בדיקה פשוטה בספר החוקים מגלים את הדברים הבאים:
1) סעיף 25 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 כבר קובע כי שוטר רשאי להיכנס לכל מקום במסגרת ארבעה תנאים שונים, כאשר הראשון שבהם (והרלוונטי לעניינינו הוא:
"יש יסוד סביר להניח שמבצעים שם פשע, או שפשע בוצע שם זה מקרוב".

2) בתיקון מס' 8 לחוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961 נקבע בסעיף 11א1(א) כי:
"נוכח שוטר כי מתבצעת במקום מסוים, ובכלל זה בבית המשמש למגורים, עבירה של גרימת רעש לפי סעיף 11(א)(1), והיה לשוטר יסוד סביר לחשש כי המשך ביצוע העבירה גורם להפרעה ממשית לשלום הציבור, *רשאי הוא להיכנס למקום כאמור בלא צו בית משפט* לשם הפסקת ביצוע העבירה, ובלבד שיש צורך שאינו סובל דיחוי בהפעלת הסמכות כאמור לשם הפסקת העבירה, ועיכוב בהפעלת הסמכות לשם קבלת צו בית משפט יסכל את האפשרות להפסקת העבירה באופן מיידי".

3) הפעלת כח זו אחת הזכויות ואפילו החובות של נציגי אכיפת החוק במקרים מסוימים. להתקומם על כך שלשוטר תהא הסמכות להשתמש בכח על מנת לאכוף את התקנות היא דבר אבסורד שמעבר לכך לא ראויה לכל התייחסות משפטית בעת הזו.

4) ועכשיו מגיעים לסיבה שבכלל העלו את תזכיר החוק המדובר.
ובכן, מתברר שנכון להיום, תקנות החירום מאוד מגבילות (בזמן ובמעשים) ולא מאפשרות לממשלה למשול באופן שוטף ללא עיכובים ובירוקרטיה מיותרים בתקופת החירום.
יתרה מכך, בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה בכבודם ובעצמם קבעו שיש להחליף את מגוון התקנות השונות בחקיקה ראשית.
משכך, עלה צורך משפטי *טכני גרידא* להעביר תזכיר חוק בנוגע להתמודדות עם נגיף הקורונה.
במסגרת החוק המוצע, ישנה חובה לתת לנציגי אכיפת החוק את האפשרות להתמודד עם העבירות הקשורות להפצת הקורונה, כמו למשל הפצת מחלה (סעיף 218 לחוק העונשין, תשל"ז-1977) או הפרת צו של משרד הבריאות (סעיף 287 לחוק העונשין).
במילים אחרות: לעשות קרימיניליזציה נקודתית לעבירת הקורונה.
מן הסיבות האלו (והאלו בלבד) היו *חייבים* להעביר תזכיר חוק שעושה בדיוק את זה.

אמנם ממשלה עם סמכויות שכאלו זה אף פעם לא דבר טוב ; ואמנם ממשלות מטבען לא נוטות לוותר על כוח גדול שכזה כ"כ במהירות לאחר שהן משיגות אותו ; ואמנם זה מטריד מאוד ששוטר יכול להיכנס לביתנו ללא צו... אבל....... לא על זה רעשה הביצה.
הביצה רעשה על כך שמדובר במשהו *חדש*, חריג. כזה שעוד לא ידענו.

----

אז כפי שפירטתי, זה לא נכון. הסמכויות האלו כבר מזמן פה ולא זכור לי שאף אחד מאותן גופי תקשורת ואותם אנשים שכתבו שאנחנו חיים בדיקטטורה רעש וגעש אז.
אולי זה כי לתקשורת (ולאנשים מסוימים) הסמכות הזו לשוטרים התאימה באותם ימים של שנים 2014-2013 מאחר ואנשים מסוימים ישבו באותה ממשלה?
אולי זה בגלל שאותם אנשים לא היו מודעים לפרסומים *הרבים* על התיקון לחוק מאותם שנים ולכן הם לא רעשו?
אולי זה חלק מאג'נדה שמטרתה לחלחל לציבור מסר מסוים על הממשלה שלו?
אולי זה בכלל מבורות משפטית של ערוץ 13?

אתם תחליטו.

אגב, אני מוכן להתערב על כל סכום שבעולם שמאה אחוז מהאנשים (כולם ללא יוצא מן הכלל) שמיהרו לשתף פוסטים ולצאת בהצהרות קיצוניות, מעולם לא קראו את תזכיר החוק.

אבל בפעם המי יודע כמה:
תפסיקו להאמין לכל דבר שמראים לכם בתקשורת.
תטילו ספק בכל טענה, גם אם היא מוצאת חן בעיניכם.
תמיד תחקרו ותבדקו כל דבר שאומרים לכם שהוא האמת.
רק אח"כ תשתפו דברים כעובדה מוחלטת.
אחרת, אתם סתם יוצאים שותפים להפצת בורות ולעיתים אף לקנוניה מגוחכת, או גרוע מכך: פוגעים במוניטין שלכם.

בתמונה: דוגמא לטקטיקת הפחדת המונים.

----

מקורות, לינקים ותימוכין נוספים לעיונכם:
1) פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 - https://www.nevo.co.il/law_html/law01/055_128.htm.

2) חוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961 - https://www.nevo.co.il/law_html/law01/251_001.htm.

3) נוהל 111.13.003 של אגף חקירות ומודיעין של המשטרה מיום 01.02.2014 וכותרתו: "פריצת דלתות במהלך חקירה" - https://www.police.gov.il/menifa/05.300.01.221_1.pdf.

----

תזכיר החוק המוצע -
https://drive.google.com/file/d/1OoqCV7paZhlEI_4-KXZ773RJE85yE8QV/view?usp=sharing

Address

Post Office Box 1
Savyon
5691501

Opening Hours

Monday 09:00 - 21:00
Tuesday 09:00 - 21:00
Wednesday 09:00 - 21:00
Thursday 09:00 - 21:00
Friday 09:00 - 15:00
Saturday 20:00 - 23:00
Sunday 09:00 - 21:00

Website

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when יעקב כהן, עו"ד ומגשר - משרד עו"ד posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The Practice

Send a message to יעקב כהן, עו"ד ומגשר - משרד עו"ד:

Shortcuts

Featured

Share

Category