23/07/2018
חוק יסוד: ישראל - מדינת העם היהודי – הערות ראשוניות
ב 19.07.2018, אשרה הכנסת את "חוק יסוד: ישראל - מדינת העם היהודי", המכונה בציבור "חוק הלאום". החוק נחקק לאחר מספר שנים בהן הועלו הצעות חוק בניסוחים שונים.
לפני כשלוש וחצי שנים, ב 21.11.2014, התייחסתי להצעת החוק שפורסמה באותה תקופה. ראו באתר (גלגלו כלפי מטה).
האמור במאמר הנ"ל, בכל המתייחס להיסטוריה החקיקתית של חוקי היסוד והיחס ביניהם להצהרת העצמאות והצעת החוק המדוברת, תקף להבנתי גם כעת, אולם החוק שאושר סופית בניסוחו המלא המובא בהמשך, מעורר מייד עם חקיקתו מורת רוח בציבורים שונים, וזאת בין היתר בשל מה שאין בו, יותר בשל מה שיש בו !
כוונת המחוקק כפי שבאה בדברי ההסבר להצעת החוק בניסוחיה השונים, נשאה בחובה רוח חגיגית והתעלות הצהרתית. וכך נאמר בדברי ההסבר להצעת החוק הראשונה בהתייחס למטרת החוק:
"מטרתו של חוק-יסוד זה היא להגן בחקיקת יסוד על מעמדה של ישראל כמדינתו של העם היהודי בשוויון מעמד להגנה שמעניקה חקיקת היסוד בישראל לזכויות האדם ולאופייה הדמוקרטי של המדינה. יהיה בכך כדי להשלים בחקיקת היסוד של ישראל את השילוב הערכי המאפיין את דרכה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ברוח העקרונות של הכרזת העצמאות"
ואכן, בנוסח הצעת החוק באה לידי ביטוי רוח הדברים הנ"ל ב ס' 2 להצעה.
מבחינה ראשונית של החוק שאושר בניסוחו הסופי, עולה כי התפוגגו הצהרות הנ"ל, השואבות חיותן ותוקפן מהמסמך המכונן – מגילת העצמאות.
החוק פותח בראשיתו בעקרונות היסוד כי מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, אך סעיף מטרת החוק כמפורט מעלה, או כל אזכור כי מדינת ישראל הנה מדינה דמוקרטית ויהודית, והסתמכות על עקרונות הצהרת העצמאות – אינם כלולים בחוק שאושר.
רובן של שאר הסוגיות שבחוק – כבר מוסדרות זה מכבר בחוקים או חוקי היסוד, והבאתם תחת כנפי החוק החדש, הנם מבחינת ריכוזם במקום אחד (תחת אמירות לקוניות, בעוד בחוקים עצמם הפירוט לגבי הסוגיות הנדונות רחב בהרבה).
כך למשל סוגיית סמלי המדינה שבחוק, מוסדרת בחוק הדגל הסמל וההמנון משנת 1949 , סוגיית ירושלים מוסדרת בחוק יסוד: ירושלים מדינת ישראל, לוח רשמי מוסדר בחוק השימוש בתאריך עברי, יום העצמאות וימי זיכרון מוסדרים כולם בחוקים יעודיים, ימי מנוחה ושבתון מוסדרים בחוק שעות עבודה ומנוחה. הקשר עם העם היהודי מוסדר בחוק מעמדן של ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית, וסוגיית השפה במדינה מוסדרת בדבר חקיקה מנדטורי שאומץ עם קום המדינה לדין הישראלי (דבר המלך במועצה). סוגיית קידומה של ההתיישבות היהודית במדינת ישראל, שהובאה בס' 7 לחוק, מנוסחת באופן מעורפל – תוצאה של פשרה, שכן בשלבי החקיקה האחרונים אמור היה ס' זה, לאפשר ייחוד הקמת ישובים לקהילות נפרדות.
תוך כדי כתיבת דברים אלה, הוגשה עתירה ראשונה לבג"צ כנגד החוק ע"י ח"כ דרוזיים, הרואים בניסוח החוק משום אפליה והדרה של ציבור שתרומתו למדינה ולביטחונה איננה נתונה לספק. מן הסתם יוגשו עתירות נוספות כנגד החוק.
על ציר הזמן יגיעו לפתחו של ביהמ"ש העליון סוגיות הקשורות בחוק זה. כמו כל חוק, גם זה יפורש ע"י ביהמ"ש. יש לזכור כי פרשנותו של ביהמ"ש בשני העשורים האחרונים מאז חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וחוק יסוד: חופש העיסוק, שאבה מאמירות מפורשות של חוקים אלה, כי מדינת ישראל הנה מדינה יהודית ודמוקרטית והחוקים האלה הועלו ע"י ביהמ"ש לרמת חוקי על בעלי תוקף חוקתי. ניתן לצפות, כי הקוהרנטיות הפרשנית תחיל פרשנות דומה גם על החוק החדש, למרות שלא נכללה בו אמירה מפורשת כי מדינת ישראל הנה מדינה יהודית ודמוקרטית על כל המשתמע מכך לעניין זכויות וחירויות של כל אזרחיה.
ולסיום – מבלי להיכנס לסוגיות פוליטיות שמאחורי חקיקת החוק, תפסה את עיני הערתו של השר לשעבר חיים רמון כפי שצוטטה במאמרו של בן כספית בעיתון מעריב ביום 20.7.18. רמון מעיר כי לראשונה עוגן בחוק יסוד, הבידול שבין ארץ ישראל ומדינת ישראל על המשמעויות שיכולות להיות לעיגון חוקתי שכזה.
יש לזכור כי החוק החדש זכה בס' האחרון שבו ס' ה"נוקשות", להגנה מפני שינויו לצורך ברוב חברי הכנסת, משמע לפחות 61 ח"כ. זהו רוב שקשה להשיגו לכל שינוי עתידי.
להלן נוסח החוק:
חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי
עקרונות יסוד
1. (א) ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, שבה קמה מדינת ישראל.
(ב) מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית.
(ג) מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי.
סמלי המדינה
2. (א) שם המדינה הוא "ישראל".
(ב) דגל המדינה הוא לבן, שני פסי תכלת סמוך לשוליו, ומגן־דוד תכול במרכזו.
(ג) סמל המדינה הוא מנורת שבעת הקנים, עלי זית בשני צדדיה, והמילה "ישראל" למרגלותיה.
(ד) המנון המדינה הוא "התקווה".
(ה) פרטים לעניין סמלי המדינה ייקבעו בחוק.
בירת המדינה
3. ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל.
שפה
4 (א) עברית היא שפת המדינה.
(ב) לשפה הערבית מעמד מיוחד במדינה; הסדרת השימוש בשפה הערבית במוסדות ממלכתיים או בפניהם תהיה בחוק.
(ג) אין באמור בסעיף זה כדי לפגוע במעמד שניתן בפועל לשפה הערבית לפני תחילתו של חוק- יסוד זה.
קיבוץ גלויות
5. המדינה תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות.
הקשר עם העם היהודי
6. (א) המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם.
(ב) המדינה תפעל בתפוצות לשימור הזיקה בין המדינה ובין בני העם היהודי.
(ג) המדינה תפעל לשימור המורשת התרבותית, ההיסטורית והדתית של העם היהודי בקרב יהדות התפוצות.
התיישבות יהודית
7 . המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה.
לוח רשמי
8 . הלוח העברי הוא לוח רשמי של המדינה ולצידו ישמש הלוח הלועזי כלוח רשמי; השימוש בלוח העברי ובלוח הלועזי ייקבע בחוק.
יום העצמאות וימי זיכרון
9. (א) יום העצמאות הוא יום החג הלאומי הרשמי של המדינה.
(ב) יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה הם ימי זיכרון רשמיים של המדינה.
ימי מנוחה ושבתון
10 .שבת ומועדי ישראל הם ימי המנוחה הקבועים במדינה; למי שאינם יהודים זכות לקיים את ימי המנוחה בשבתם ובחגיהם; פרטים לעניין זה ייקבעו בחוק.
נוקשות
11. אין לשנות חוק-יסוד זה אלא בחוק-יסוד שנתקבל ברוב של חברי הכנסת.
