26/11/2012
רחלה אראל | צלם האדם של האסיר
לפני חברי ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת מונחת הצעת חוק לביטול מעמדה הסטטוטורי של הרשות לשיקום האסיר, והטמעתה במשרד הרווחה. ביסוד ההצעה עומדים שיקולי תקציב, המתעלמים בחוסר אחריות מהאינטרס החברתי שבפיקוח על אסירים משוקמים.
הרציונל החברתי העומד ביסוד שיקום עבריינים ברור: מחד, שילובם בחברה כאזרחים פרודוקטיביים ושומרי חוק; מאידך, מבטא שיקומם את האחריות החברתית של המדינה למצבם תוך יצירת ערובות לשיקומם. גם מבחינה כלכלית שחרור מוקדם כדאי יותר מהמשך ההחזקה בכלא. הוא גם מקל על הצפיפות בבתי הכלא.
כדי שיובן מדוע חשוב לשמור על מעמדה הסטטוטורי העצמאי של הרשות לשיקום האסיר, צריך להבהיר באיזה סד של ניגוד עניינים היא פועלת. עוד בשלב המאסר מאובחן האסיר על ידי הרשות ונקבע אם הוא כשיר לתוכנית שיקום. הרשות בונה לו תוכנית (שאותה מביאה ועדת השחרורים בחשבון לצורך שחרורו על תנאי), מלווה אותו בעת יישום התוכנית ומדווחת למשטרה ולוועדות השחרורים במקרה של הפרתה - דבר המוביל להחזרתו לכלא.
הרשות אינה עוסקת אפוא רק בשיקום אלא אף בפיקוח מדינתי על אסירים. היא פועלת, בו בזמן, מול החברה הישראלית ובעבורה; מול רשויות שלטוניות ובעבורן; מול האסיר ובעבורו, וגם נגדו.
מכל הסיבות הללו חייבת הרשות לשיקום האסיר להיות בעלת ישות עצמאית מבחינה סטטוטורית. מבחינת תכליתה היא מבטאת רצף ליניארי בתחום אכיפת החוק, אך היא איננה רשות שכל תכליתה אכיפה. היא מוסד חברתי וציבורי, המכיר באחריות החברה כולה לכשלים אנושיים ופועל, לפיכך, למען יישום התכלית של חידוש יחסי האמון בין האסיר למדינה ולאזרחיה. הרשות מייצגת אפוא גם זכויות אדם. זכות של מי ששילם את חובו לחברה להיקלט בה חזרה, של מי שנשללה חירותו לצמצם, בעזרת סיוע, את מספר השנים של הפיגור החברתי, הכלכלי, המשפחתי והבריאותי שממנו סבל בכלא. זכות של אדם לשמור על צלמו וכבודו כאדם על אף שפשע.
(מתוך "הארץ" 1.12.2010)
