25/04/2026
הרצח המזעזע של ימנו זלקא ביום העצמאות לא נותן מנוח.
מהפרטים שפורסמו בתקשורת עולה כי צעיר בן 21, עובד בפיצריה בפתח תקווה, נדקר למוות – רק משום שהעז לבקש מקבוצת נערים להפסיק להתיז ספריי שלג בתוך הסניף. ימנו רק רצה לשמור על המקום ועל הלקוחות שהותז עליהם הספריי.
ברגע אחד התרחש אסון כבד. חיים שלמים נגדעו. השמיים נפלו על משפחתו וחבריו הקרובים.
והתחושה הקשה היא שהאלימות הפכה קלה מדי, זמינה מדי, בלתי נשלטת.
הלוויתו של ימנו התקיימה ביום שישי, וגם תושבי העיר שלא הכירו אותו באו לחלוק לו כבוד בדרכו האחרונה בבית העלמין ירקון.
והחשודים –לא רק שנמלטו מזירת האירוע, אלא אף ניסו לשבש ראיות ולהימלט מאימת הדין, בין היתר בסיוע קרובי משפחתם.
זו כבר לא רק אלימות – זו הדרדרות מוסרית עמוקה יותר, מטרידה הרבה יותר.
כמי ששימשה במשך שנים רבות כתובעת נוער פלילית, אני רואה כאן תופעה רחבה ולא מקרה בודד.
מגמת הפשיעה בקרב בני נוער נמצאת במגמת עלייה מדאיגה.
אנחנו עדים ליותר ויותר מקרים שבהם סכסוכים של מה בכך – מילה או הערה לא במקום, מבט או כל התנהגות אחרת נפתרים באלימות קשה. כזאת שלפעמים סופה טראגי.
תיקים רבים של אלימות קטלנית בקרב בני נוער, כמו במקרה זה, אינם מתחילים בתכנון מוקדם, אלא בהסלמה רגעית, חסרת פרופורציה, של סכסוך שולי .
רק בשנת 2025 היו מספר מקרים של דקירות בבתי הספר.
כך למשל ביום 5.11.25 נער בן 16 נפצע בינוני מדקירה במהלך קטטה בבית ספר באשדוד, כאשר רק ימים ספורים לפני כן נדקר למוות תלמיד תיכון בכפר קרע.
אז למה זה קורה – ומה צפוי לחשודים הקטינים?
בעידן של היום, סף התסכול נמוך יותר – והתגובה מהירה יותר.
תופעת הסכינאות וחוסר הגבולות נמצאת במגמת עליה מדאיגה.
לצד כל זה גם הקשיים האובייקטיבים של התקופה נותנים את אותותיהם ומייצרים לחץ נוסף – מציאות הקורונה, המתחים הביטחוניים ושגרת אי הודאות.
לכך מתווספים שימוש באלכוהול ובסמים, ודינמיקה של לחץ קבוצתי – שבה אף אחד לא רוצה “לצאת פראייר”.
וכשיש גם אגו – ויש אמצעי תקיפה זמינים, כמו סכין – המרחק בין עימות רגעי לבין אסון הוא קצר מאוד. כלי שנמצא בכיס – בסוף נשלף.
כפי שניסח זאת אנטון צ'כוב: אם במערכה הראשונה תלית אקדח על הקיר – במערכה הבאה הוא יירה.” אצל בני נוער היום, לא פעם, זה הסכין.
וכאן נכנסת השאלה המשפטית: מה יקרה עם החשודים הקטינים?
ככל שיוכח כי היו מעורבים במעשה – הם צפויים לעמוד לדין במסגרת חוק הנוער.
ההליך בעניינם שונה מהליך של בגירים: הוא משלב בין שיקולים של ענישה והגנה על הציבור לבין שיקום, אך בעבירות חמורות כמו הריגה או רצח – גם קטינים עלולים לעמוד בפני עונשים כבדים, לרבות מאסר ממושך.
בתי המשפט לנוער בוחנים לא רק את חומרת המעשה, אלא גם את נסיבות החיים, מידת המעורבות, היכולת לשיקום והסיכון להישנות עבירות. כאן נכנסת לתמונה מעורבות של שירות המבחן לנוער.
ולצד המערכת המשפטית – האחריות היא גם שלנו כחברה.
על מערכת החינוך, על ההורים, על כל מי שנמצא בקשר עם בני נוער – להיות עם יד על הדופק. לזהות סימני אזהרה. להציב גבולות. ללמד התמודדות עם קונפליקטים.
כי בסופו של דבר – את האירוע הבא אפשר, ואולי חייבים, למנוע.
יהי זכרו של ימנו ברוך.
לקריאת חומרים נוספים מוזמנים לבקר באתר שלי: www.koyfman-law.co.il
