10/09/2020
רציתי לשתף אתכם במקרה אמיתי שזעזע אותי וממחיש כמה רגישות והגינות צריך להיות בעו"ד על מנת למנוע עוול.
ובמה דברים אמורים?
אדם מבוגר הגיע לערוך צוואה בלווית שני ילדיו. ילדיו טענו בפני עוה"ד שאביהם מעוניין להוריש להם בלבד את כל נכסיו שווה בשווה.
לאחר שהוצאו מהחדר, ולאחר שיחה נעימה שנעשתה עם האב ביחידות בכדי לוודא מה רצונו האמיתי, התברר כי הוא מעוניין להוריש את נכסיו לכל ילדיו שווה בשווה, ולא כפי ששני ילדיו טענו וניסו לכפות עליו לנשל חלק מילדיו.
עם סירובו של עוה"ד להחתים את האב על צוואה שהיא בניגוד לרצונו, כעסו ילדיו על עוה"ד ועל האב, עזבו את המשרד בכעס, ואמרו שילכו לחפש עו"ד אחר שיסכים לערוך את צוואת האב לפי רצונם.
מעבר לבושה בהתנהלות של האחים הנ"ל והתקלה ו/או המריבה שעלולה היתה להיגרם בין האחים לאחר פטירתו של האב, שתגרור בהכרח הליכים משפטיים עתידיים, ועם תקווה שבהתפלפלות משפטית ישתכנע רשם הירושות ו/או בית המשפט מה היתה כוונתו האמיתית של המצווה, למול עיני עומדת עד היום תמונת פניו של האב המבוגר והצלול, עם החיוך הסימפטי המהול באכזבה, על כך שהיה חסר אונים ושבוי בידי ילדיו הנ"ל, וככל הנראה נגרר על ידם מעורך דין אחד לשני ואולי בסופו של יום הוחתם על צוואה שלא כרצונו.
עריכת צוואה יש בה מכלול מרכיבים שעל עורך הדין להסב את תשומת ליבו של המצווה על מנת שזו תשקף עד כמה שניתן את רצונו האמיתי תוך רגישות והגינות יתר של עוה"ד מנסח הצוואה.
