03/09/2026
כשכל מה שבא לנו זה לומר את המילה האחרונה או - לנשום עמוק...
כולנו מכירים את הרגע הזה: מישהו פוגע בנו, משהו מקומם אותנו, והדחף הכי חזק שעולה הוא להגיב פה ועכשיו. לפרוק את מה שיושב על הלב, להגיד את המילה האחרונה, פשוט לשים לזה סוף.
זה קורה בוויכוח משפחתי, בתוך זוגיות, וזה קורה בדיוק באותו אופן גם במקום העבודה.
השבוע הגיעה אליי עובדת שהגיעה לקצה ולא יכלה לספוג יותר. מתוך תסכול מוצדק לגמרי, היא ישבה בבית ושלחה למעסיק מכתב התפטרות חריף מלא בטענות כלפיו.
הכאב שלה היה אמיתי לגמרי. אבל הניסוח שנכתב מתוך סערת רגשות יצר סיבוך משפטי מיותר..ועכשיו צריך לעבוד קשה כדי לתקן את הנזק.
כשאנחנו מוצפים, התגובה המיידית נראית כמו הדבר היחיד שיביא לנו שקט. אבל לעצור לרגע, לקחת נשימה, או ״לישון על זה״ לפני שאנחנו מגיבים מהבטן - זו פשוט הדרך היחידה לוודא שאנחנו לא פוגעים בעצמנו, דווקא כשאנחנו צודקים.
בתמונה - השקיעה שניסיתי לתפוס מאחוריי במשרד.. אין ספק שבהייה בנוף הזה זו גם דרך לנשום עמוק☺️
