20/03/2026
I’ve been thinking about the connection between legislation and happiness.
Looking at the top ten countries in the World Happiness Report, there’s a clear pattern. It’s not just wealth. It’s the quality of the legal system, trust, fairness, and how institutions shape daily life.
Israel is not always in the top ten, but there are strong legislative examples that show how law can support well-being.
Universal healthcare under the National Health Insurance Law gives people a basic sense of security and, I believe, also increases healthy life expectancy.
These are not just technical rules. They shape relationships between people and lower the inequality of happiness itself.
At the same time, legislation also builds frameworks for community within the state. Whether through local governance, cooperative structures, or shared public systems, the law creates spaces where people don’t just live side by side, but belong to something larger.
This also strengthens solidarity, not only between individuals but with the state itself. When people feel protected, included, and fairly treated, they are more willing to contribute, participate, and stand together in difficult times.
Happiness, in that sense, is partly designed through law.
The question is how we continue to develop legislation that deepens trust, reduces inequality, and strengthens both community and solidarity.
That may be one of the quiet paths toward a happier society.
חשבתי לאחרונה על הקשר בין חקיקה לבין אושר.
כשמסתכלים על עשר המדינות המובילות בדו״ח האושר העולמי, רואים דפוס ברור. זה לא רק עניין של עושר. זו איכות המערכת המשפטית, האמון, ההוגנות, והאופן שבו המוסדות מעצבים את חיי היומיום.
ישראל לא תמיד נמצאת בעשירייה הראשונה, אבל יש בה דוגמאות חקיקתיות חזקות שמראות כיצד חוק יכול לתמוך ברווחה.
הביטוח הבריאותי הממלכתי מעניק לאנשים תחושת ביטחון בסיסית, ואני מאמין שהוא גם תורם להארכת תוחלת החיים הבריאה.
אלה אינם רק כללים טכניים. הם מעצבים את מערכות היחסים בין אנשים ואף מצמצמים את אי-השוויון באושר עצמו.
במקביל, החקיקה בונה גם מסגרות קהילתיות בתוך המדינה. בין אם באמצעות שלטון מקומי, מבנים שיתופיים או מערכות ציבוריות משותפות, החוק יוצר מרחבים שבהם אנשים לא רק חיים זה לצד זה, אלא שייכים למשהו גדול יותר.
כך מתחזקת גם הסולידריות, לא רק בין אנשים אלא גם ביחס למדינה עצמה. כאשר אנשים מרגישים מוגנים, כלולים וזוכים ליחס הוגן, הם נוטים יותר להשתתף, לתרום ולעמוד יחד גם בזמנים קשים.
האושר, במובן הזה, הוא במידה מסוימת תוצר של עיצוב משפטי.
השאלה היא כיצד נמשיך לפתח חקיקה שמעמיקה אמון, מצמצמת אי-שוויון ומחזקת גם קהילה וגם סולידריות.
ייתכן שזו אחת הדרכים השקטות לחברה מאושרת יותר.
