11/10/2021
נכון שתמיד תהיתם מה ההבדל בין משפט אזרחי למשפט מינהלי?
לא? ממש מפתיע...
יש המון הבדלים, אבל אחד המשמעותיים שבהם הוא הזמן שיש לתובע (העותר במשפט מינהלי) לרוץ לבית המשפט.
בעוד שבמרבית התיקים האזרחיים, יש לתובעים פרק זמן של 7 שנים כדי לפנות לבית המשפט, הרי שבעתירות מינהליות, המוגשות נגד רשויות ציבוריות, יש לעותרים לכל היותר חודש וחצי כדי לפנות לבית משפט, וגם בפרק זמן זה יכול להיות שבית המשפט ייקבע שהעתירה הוגשה מאוחר מדי וידחה אותה.
למעשה, תקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים קובעות במפורש שעתירה מינהלית צריך להגיש בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ-45 ימים. לכן, אם בית המשפט סבור שהעתירה לא הוגשה בהקדם האפשרי והיה שינוי נסיבות, הוא רשאי לדחות את העתירה גם אם היא צודקת לגופו של עניין.
ומה קורה בשלב הערעור? האם גם במקרה של ערעור חייב העותר המינהלי להגיש את הערעור בהקדם האפשרי?
ההיגיון אומר שכן. הרי אם העניין היה דחוף לפני הערכאה הראשונה, הוא בודאי דחוף כשמגיעים לערכאת הערעור.
אלא שבפסק דין שניתן לפני ימים אחדים על ידי הרכב של בית המשפט העליון (עע"ם 1338/21 מיום 6.10.21), נקבע ברוב דעות, שדווקא בערעור אין חובה להגיש אותו בהקדם האפשרי, כי סעיפי החוק שנוגעים למועד הגשת הערעור שונים מהסעיפים שמתייחסים למועד הגשת העתירה ואין הוראה חוקית שקובעת שאת הערעור צריך להגיש בהקדם האפשרי.
לכן, בית המשפט החליט באותו מקרה, בדעת רוב, לא לדחות את הערעור למרות שהוא הוגש ביום ה-44 (כשהמועד האחרון היה יום למחרת).
מעניין יהיה לראות האם מתקין התקנות ידאג לתקן את התקנה, כך שנושא השיהוי (העיכוב בפנייה לבית המשפט) יבוא לידי ביטוי גם בכל הנוגע למועד להגשת ערעור. ימים יגידו.
בכל מקרה, עצתי היא כמובן לא לחכות לרגע האחרון וכמובן לפנות לבית המשפט, גם בעתירה וגם בערעור, הכי מהר שניתן.
עו"ד דנה יאראק זהרוביץ
משפט מינהלי
