12/03/2025
קורה לעתים, שהורים מגיעים אליי לערוך צוואות, שמדירות אחד או יותר מהילדים.
לא מזמן, הגיעה אלי אישה מבוגרת שביקשה שלא להוריש לשני ילדיה אלא לנכדתה בלבד, זאת בעקבות ניצול ארוך שנים של הילדים מאז התאלמנה. הבנתי שהיא פועלת מתוך רצון אמיתי, שיקול דעת והחלטה מגובשת.
במקרה שונה, בשבוע האחרון, יצר איתי קשר אדם שמבקש להדיר שניים מתוך חמשת ילדיו, ללא ידיעת אשתו.
הוא נשמע לי צעיר יחסית וכועס, אז שאלתי לגילו מסקרנות, ומאחר והגיל הממוצע לעריכת צוואות נע סביב גיל 60, והוא עוד לא הגיע לשם, חקרתי אותו קצת, ניסיתי להבין מדוע הוא רוצה לנשל את ילדיו, ולהבין את מניעיו לפני שהוא קובע כזו סנקציה קיצונית.
הקשבתי לו, אמרתי לו את דעתי בעניין, ובין היתר הצעתי לו לבדוק אפשרויות כדי לגשר על הפער עם ילדיו, לא לפעול מתוך אימפולסיביות שתפגע יותר בקשר ביניהם, והבטחתי שדלתי תמיד תהיה פתוחה בפניו אם יחליט שזה הדבר שהוא רוצה לעשות.
כעורך דין שעורך צוואות רבות, ברור לי שתפקידי חורג מעבר לניסוח משפטי תקין.
כשאני עורך צוואה, אני מגייס את חושיי וניסיוני כדי להבין את הסיפור המלא, כדי ערוך את הצוואה באופן הכי טוב שניתן. בתוך כך, לנסות לברר האם החלטה לנשל יורש נובעת משיקול דעת או מתגובה רגשית זמנית? האם המצווה מבין את השלכות החלטתו לטווח הארוך? האם יש פרטים שחשוב שהמוריש יברר עם עצמו לפני שההחלטה הופכת למסמך מחייב?
לצורך העניין, כמובן שהכי קל היה להזמין אותו למשרד לערוך עבורו צוואה, ואולי הוא יבוא עוד שנה לערוך צוואה נוספת, אבל עצם נישול יורש, הוא אקט שכדאי להימנע ממנו כמה שיותר ולהשתמש בו במקרים חריגים.
אני לא שופט בחירות אישיות. זה לא עסק שלי. ברור לי שיש מערכות יחסים מורכבות שלעולם לא אבין עד הסוף. אבל חובתי כעורך דין וגם כאדם, היא לוודא שהחלטות כאלו לא נובעות ממקום אימפולסיבי, למרות שצוואה היא דבר הפיך ובר שינוי בכל רגע.
אפשר לשנות צוואה, במקרה שאדם מתחרט או המציאות השתנתה, אבל מה קורה אם משהו השתנה והוא לא הספיק לעשות את השינוי?
לקוחה ותיקה שלי, עתירת ממון, אישה יקרה מאין כמוה שאני מלווה שנים, ערכה אצלי צוואה לפני כמה שנים, בה החליטה לנשל את אחד מילדיה, עקב ניכור עמוק שחוותה ממנו. היא היתה אישה מבוגרת ומיושבת בדעתה, ומבחינתה זה היה לאחר מחשבה עמוקה שהילד שלל במו ידיו את זכותו לקבל ממנה דבר.
כיבדתי וסמכתי על דעתה שהיא לא פועלת מתוך כעס חולף, וגם אז הבעתי בפניה את תקוותי כי היחסים יתוקנו והילד יירש את חלקו כמו יתר אחיו.
חלפו מס' שנים, האישה התבגרה מאוד והיתה זקוקה לסיוע, והנה במפתיע, דווקא אותו ילד, הוא זה שסייע לה רבות ותמך בה יותר מאחיו. כמובן שקרבה זו איחתה את הקרעים, והיא ביקשה ממני לערוך שינוי בצוואה.
למזלה הרב, היא הספיקה לערוך צוואה חדשה, בה היא כוללת גם את הילד שנישלה, אך מה היה קורה אילו לא היתה מספיקה?
צוואה היא הרבה יותר ממסמך משפטי - היא גם מורשת רגשית, הצהרה על יחסים, ולפעמים הזדמנות אחרונה לתיקון.
אני עושה כמיטב יכולתי לתת את העצות הטובות ביותר שיש לי כדי לפתור מורכבויות שעלולות להתעורר אחרי 120, גם כאשר היא כוללת יחסים משפחתיים מורכבים, או חלוקה לא שגרתית, ובתוך כך מנסה להיות גשר להבנה ולשיקוף של רצונותיהם הכנים של המורישים.
אם אתם שוקלים לערוך צוואה, אתם מוזמנים להתייעץ. לא פעם אחרי התייעצות והעלאת הקשיים עולים פתרונות יצירתיים, ומקשרים סבוכים עולים חיבורים.
סה"כ, גם אחרי 120 שאנחנו עוזבים, אנחנו רוצים להישאר מחוברים לאהובים שלנו, ובשביל זה צריך מסמך שקושר את כל החוטים.
רק בריאות.
