15/04/2019
על הערבים, על שיעור ההצבעה, על השמאל ש"אינו", על הבחירות - ועל מה שנותר ביניהם:
הרבה דיו ומילים נשפכו על הציפיה לשיעור ההצבעה הנמוך במגזר הערבי והגורמים לה.
הנטייה של בני המיעוטים לייחס ל"שמאל" הפוליטי תכונות של מושיע, היא נטייה טבעית והיא קיימת אצל בני המיעוטים כמעט בכל ארצות תבל. גם אצל המיעוט הערבי רק שזו בעיה עם שני משתנים מורכבים מדי –
ראשית : היסטורית, הבעיות הקשות של המיעוט הערבי בישראל צצו רק בימי שלטון השמאל [הפקעת הקרקעות בשנת 1976 – רבין ראש ממשלה, אירועי אוקטובר 2000 שנקטפו בהם חיי 13 פרחים מבנינו – ברק ראש הממשלה].
שנית – אין באמת שמאל בישראל. השמאל בישראל זה חיזיון תעתועים. סוג של חצי בדיחה שמכוונת למיעוט הערבי שיצחקו ממנה, גם שייצרו אותה. תמהיל שהוא בלתי אפשרי בעולם ה"בדיחות" ובוודאי שלא ב"פוליטיקה" בהקשר של ניהול ענייניה של מדינה מורכבת ומגוונת מבחינת הפסיפס האנושי [אשכנזים, ספרדים, ערבים מוסלמים, נוצרים, דרוזים, פליטים ועוד], וכזאת מיוחדת מבחינת האתגרים הלאומיים - בין אם האתגרים הקיומיים [חיזבאללה וחמאס שמסכנים כל אחת ואחד מאתנו] ובין אם האתגרים הכלכליים כי איתנות הכלכלה שלנו, לא פחות חשובה מהחוסן הביטחוני והלאומי שלנו.
כעת ארצה להתייחס לתופעה פוליטית מהותית חשובה לציבור הערבי, שעד היום היה לנו נוח לעצום עיניים ולסרב לראות אותה.
לשם כך, צריך להקדיש כמה רגעים כדי להתבונן במפת תוצאות ההצבעה, וברשותכם, אעשה זאת במספרים מוחלטים ולא במס' מנדטים. חשוב שנבין הפעם במספרים את הטענה הבסיסית שלי.
כ-2.5 מיליון בעלי זכות הצבעה הצביעו עבור מפלגות ימין שהם 65 מנדטים.
כמיליון ומאה בלבד שהם 45 מנדטים הצביעו למפלגות שמאל שאינן כוללות את המפלגות הערביות שלנו.
*** כעת שימו לב- מתוך המיליון ומאה שהצביעו לכחול לבן, חלק משמעותי בהחלט הצביע משום שהיה סבור שכחול לבן לא תקים מדינה פלשתינית. מי שצריך הוכחות לכך, יכול להכיר את הפרופיל האנושי המרכיב את המפלגה הזו- משה בוגי יעלון, יועז הנדל וצבי האוזר, והם רק חלק. תשומת הלב שאלה ועוד הרבה אחרים היו מהתומכים הנלהבים של חוק הלאום / התהום.
אני מוכן להמר שיותר מחצי מיליון ממצביעי כחול לבן אינם בעד הקמת מדינה פלשתינית. הראיה- כחול לבן הייתה זקוקה לארבעה גנרלים (!!!) גנץ, יעלון, אשכנזי, ברביבאי- וכן...אפשר להוסיף את ברק, ונגיע לחמישה. צבא של חמישה גנרלים לא הצליח להביס את נתניהו. גם לו גרפו 40 מנדטים לא היו יכולים להקים ממשל.
נשוב למניין המנדטים-
אם כן, בסה"כ כ-3 מיליון מצביעים, לפחות, הם מצביעי ימין.
האמנם?
זהו. שלא-
כמעט ארבעה מנדטים של הימין החדש + כמעט שלושה של זהות ו-1 מנדט של אורלי אבקסיס מראים כי שמונה (!!!) מנדטים נוספים שהם שווים ל-330,000 קולות- שלא ייכנסו לכנסת נזקפים לזכות הימין.
בחישוב כולל פירוש הדבר הוא שבישראל 2019 -קרוב ל-3.5 מיליון בעלי זכות בחירה הם מצביעי ימין וערכם עומד בסה"כ על 73 מנדטים (אמנם עם הרבה סימני קריאה !!!)
בואו נראה כעת כמה הצביעו למפלגת העבודה? כ-190,000 בעלי זכות בחירה.
ולמרצ?-כ- 155,500.
סה"כ- 345,500 מצביעים
אם אתם שואלים אותי- יש כאן, בקרב מצביעי מפלגת העבודה ומרצ, ואפילו בקרב ש"ס, הרבה קולות ערבים. זאת אומרת שממש 'שמאל'- הוא שוליים של השוליים היום בישראל היום.
אם כן, השמאל בישראל כמעט ולא קיים.
*** אתם שואלים מדוע כל הנתונים הללו רלוונטיים עבורנו- הציבור הערבי???***
אז ככה- אני קורא לציבור הערבי להתעורר ולהביט למציאות בעיניים פקוחות. רוב הציבור היהודי איננו חושש יותר להזדהות כימין. מדינת ישראל בת 70 והציבור היהודי מרגיש לגמרי בבית והוא לא מתכוון ללכת לשום מקום – חברים : לשום מקום. אגב : אני טוען שהנוכחות של היהודים בארץ היא יתרון עצום עבור המיעוט הערבי ולא להיפך !!
אנו, אזרחי המדינה הערביים מהווים כ-20% מן החברה המרכיבה את מדינת ישראל. אנחנו רוצים שינוי. אנחנו חייבים שינוי. השינוי כבר לא יגיע מן המפלגות הערביות גם אם הן אימצו את הטרמינולוגיה החברתית. לא רק שזה מאוחר מדי, הניסיון מצטייר כניסיון צבוע ובלתי אמין, בעיקר בעיני האוכלוסייה הערבית שאמרה את דברה.
השינוי יגיע רק ממפלגות שמבינות שהגיעה העת לקבל את העובדה לפיה המדינה היא יהודית-דמוקרטית כעובדה מוגמרת ולשנות את פרדיגמת היחסים איתה בדרך לשותפות פוליטית חדשה.
ולכן אני מזמין אתכם לחשוב כאן בקול רם ולשתף-
האם מה שיעזור לנו הוא להמשיך לעשות דמוניזציה לימין או שהגיעה העת שנזמין את ציבור הימין להכיר אותנו, הדור החדש, ולבנות ביחד אמון הדדי?
כמובן שאחת השאלות המרכזיות שנצטרך לדון בהן היא- מה המשמעות של ימין ומה המשמעות של מדינה יהודית-דמוקרטית ואפילו- ציונות- מושגים שמפחידים אותנו כל כך, לא בגלל שהם באמת מפחידים אלא בגלל שלאף אחד לא היה מספיק אומץ לדון בהם לעמוק.
גם הצד השני יצטרך ללמוד להכיר ולקבל את הדור החדש של הציבור שלנו, להבין את השאיפות, הציפיות והצורך שלנו בשייכות לארצנו, למולדת שלנו, לכפרים שמהם צמחנו והגענו לתפקידים בכירים, לתפקידי ניהול ולעמדות ברורות של קבלת ההחלטות. בשלה השעה שגם בפוליטיקה ובענייני ניהול המדינה, אנחנו נהיה חלק מהעסק כי הילדים שלנו הם גם בניה של המדינה.
מזמין אתכם לדיון מעמיק, מכבד ומלמד שיתרום לבניית החיים שלנו בישראל באופן מיטבי.
איימן
