What are the opening hours?

Monday 09:00 - 17:00 Tuesday 09:00 - 17:00 Wednesday 09:00 - 17:00 Thursday 09:00 - 17:00 Sunday 09:00 - 17:00

עו"ד רז לבנת, הכרמל 8, Ganne Tiqwa (2026)

11/06/2026

לשון הרע בלי מילה
כוכב אחד. בלי מילה. בלי הסבר. זה כל מה שנדרש כדי לפגוע בעסק שבנית במשך עשרות שנים. לפני כשנתיים, שכן של בעל עסק ותיק לחלונות אלומיניום וברזל פרסם לו בגוגל דירוג של כוכב אחד מתוך חמישה. הוא לא היה לקוח של בית העסק, מעולם לא קיבל ממנו שירות, ואף לא ביקר בעסק מעולם. הסיבה האמיתית? סכסוך שכנים שהתנהל בין הצדדים זה שנים.
המספרים מדברים בעד עצמם. לפני הפרסום, העסק צבר ארבעה דירוגים של חמישה כוכבים, ממוצע מושלם. אחרי שנוסף כוכב אחד בודד, הממוצע צנח. בעת הגשת התביעה, לאחר שנוספו דירוגים חיוביים רבים נוספים, עמד הממוצע על 4.7 בלבד. כוכב אחד, שפורסם מתוך טינה אישית, השפיע על הדירוג במשך כשנתיים תמימות.
התופעה הזו רחוקה מלהיות נדירה. דירוגים נקמניים הם כלי נשק שכיח במחלוקות עסקיות ואישיות כאחד. אנשים מגלים במהרה שקל מאוד לפגוע במוניטין של עסק, ללא עלות וללא מאמץ, ומבלי להשאיר טביעת אצבע ברורה. דירוג של כוכב אחד לכאורה לא אומר דבר, אך בפועל אומר הכול.
השופט דרור ארד אילון בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד קבע במקרה זה כי דירוג שלילי בגוגל ללא מלל הוא לשון הרע. גם בלי מילה אחת, גם בלי הסבר, וגם כאשר המפרסם לא היה לקוח מעולם.
המפרסם ניסה להתגונן בכמה דרכים. הוא טען שמדובר בהבעת דעה לגיטימית בעניין ציבורי, שאמר את האמת, פעל בתום לב. בית המשפט דחה את טענותיו, בנימוק שקורא סביר שרואה כוכב אחד בגוגל מפרש זאת כאילו מדובר בביקורת צרכנית. הוא אינו יכול לדעת שמאחוריה מסתתר סכסוך שכנים.
בית המשפט פסק פיצוי לבעל העסק בסך 12,000 שקל, ולצד זה חייב את המפרסם בהוצאות משפט ובשכר טרחה בסך 13,000 שקל נוספים.
המסר מפסק דין זה ברור: הפלטפורמות הצרכניות אינן זירה לסילוק חשבונות. דירוג שלילי שנובע מטינה אישית, ממחלוקת עסקית או מסכסוך שכנים, חשוף לתביעת לשון הרע. .
לקריאת פסק הדין: https://tinyurl.com/9m82d7f5
בכל מקרה, שמרו על מצב-רוח חיובי.
בקרו באתר המשרד livnat-law.co.il

© כל הזכויות שמורות לעו"ד רז לבנת

06/06/2026

מה שאינו כתוב בהסכם – חסר
הבניין חוזק, קומות הגג נבנו ואוכלסו, אך דירות הקרקע המובטחות נשארו על הנייר. שתי אחיות שהסכימו לוותר על התנגדותן לפרויקט תמ"א 38 ולאפשר בנייה בשטחן מצאו את עצמן ללא הדירות שהובטחו להן וללא פיצוי הולם. פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון מסיים את מאבקן המשפטי, אך מעלה שאלה חשובה לכל מי שעוסק בהתחדשות עירונית.
שתי האחיות היו בעלות 3 נכסים בקומת הקרקע של בניין בתל אביב שאליהם היו צמודים שטחי קרקע. הן חתמו על הסכם תמ"א 38 עם יזם לפרויקט חיזוק ועיבוי, והסכימו להסיר את התנגדותן ולאפשר את הבנייה. בתמורה, התחייב היזם לבנות עבורן דירה וחדר בקומת הקרקע, בסגירת קומת העמודים המפולשת. הפרויקט יצא לדרך, הבנייה על הגג הושלמה והדירות החדשות אוכלסו. אבל לבנייה בקומת הקרקע מעולם לא ניתן היתר והיא לא בוצעה. זאת משום שבמהלך השנים הופקדה תוכנית הרובעים של תל אביב, שהפכה את הבנייה המובטחת לבלתי אפשרית מבחינה תכנונית. חלפו שנים, והאחיות תבעו את יזמי העבודות בבניין.
להבדיל ממקרים אחרים, ההסכם המקורי כלל סעיף שצפה את התרחיש הזה וקבע מנגנון פיצוי מפורש לפי שווי השמאות ביום חתימת ההסכם. בית המשפט המחוזי חייב את היזמים בפיצוי של למעלה מ-2.28 מיליון שקל בתוספת הצמדה וריבית. בית המשפט העליון דחה את ערעור היזמים והשיב את התיק למחוזי להמשך ההכרעה בשאלות שנותרו פתוחות.
האחיות דרשו פיצוי נוסף על אובדן דמי השכירות לאורך כל השנים שבהן המתינו לדירה שלא הגיעה, וביקשו שהשמאות תחושב לפי השווי הריאלי של הדירות כיום ולא לפי שווין בשנת 2011. בית המשפט דחה דרישות אלו, שכן החוזה הגדיר את הפיצוי כסכום סגור וכולל, ולא השאיר מקום לתוספות.
עסקאות התחדשות עירונית נמשכות שנים ומערבות משתנים רבים, ובהם תוכניות תכנוניות שמשתנות תוך כדי תנועה. חוזה תמ"א טוב אינו יכול להסתפק בתרחיש האופטימי בלבד. הוא חייב להגדיר מה קורה אם ההיתר לדירות התמורה לא ניתן או משתנה, כיצד יוצמד הפיצוי כך שישמור על שוויו הריאלי ביום הפירעון, ואם מגיע פיצוי על אובדן דמי שכירות במקרה של עיכוב או ביטול חלקי. מה שאינו כתוב בהסכם, עשוי לעלות ביוקר רב.
לקריאת פסק הדין:http://articles.livnat-law.co.il/wp-content/uploads/2026/06/PTMA-1.pdf
בכל מקרה, שמרו על מצב-רוח חיובי.
בקרו באתר המשרד livnat-law.co.il

© כל הזכויות שמורות לעו"ד רז לבנת

04/06/2026

פעולה בחברה בשם העיזבון – היזהרו
אב נפטר והותיר אחריו חברה פרטית שמחזיקה מקרקעין שעליהם נבנות מאות יחידות דיור. עיזבון גדול, משפחה גדולה, ויורשים רבים שמחכים לחלוקה. כמה חודשים לאחר הפטירה, אחת הבנות החליטה לפעול. היא שינתה את תקנון החברה וחתמה עליו בשם עיזבון אביה. התקנון החדש הרחיב באופן ניכר את סמכויות אחותה בניהול החברה. לא התכנסה אסיפת בעלי מניות. לא התבקשה הסכמה, ושאר היורשים כלל לא ידעו על השינוי.
בית המשפט העליון קבע בשבוע שעבר כי הפעולה בטלה. כשאדם נפטר, נכסיו עוברים לעיזבון. העיזבון אינו של יורש אחד. הוא של כולם, בשותפות כפויה, עד לרגע שבו מסתיים הליך הירושה ומתבצעת חלוקת הנכסים. כל עוד לא בוצעה החלוקה, פעולה בנכסי העיזבון טעונה הסכמת כלל היורשים - לא רוב, לא הסכמה שבשתיקה, אלא הסכמה מפורשת של כולם.
מה שעשתה הבת במקרה הזה, בין אם בתום לב ובין אם לא, היה לחתום בשם כל היורשים מבלי לקבל את הסכמתם או ייפוי כח מהם. בית המשפט קבע שהתקנון שקדם לשינוי הוא התקנון התקף. כהערת אגב: הסמכות לדון בכל זה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, לא למחלקה הכלכלית בבית המשפט, מפני שבבסיס הסיפור עומדים דיני הירושה וסכסוך משפחתי, ולא רק דיני החברות.
כשנפטר בן משפחה שהחזיק מניות בחברה, כל המניות שהיו בבעלותו הן נכסי עיזבון. כל צעד שנוגע להן, כל שינוי, כל הסכם, כל מינוי, זקוק להסכמת כלל היורשים ולעיתים גם לאישור בית המשפט, גם אם הצעד נראה לגיטימי, גם אם הכוונה טובה וגם אם מדובר בפרט טכני, לכאורה, במסמכי היסוד של החברה. חריגה מכלל זה יכולה להפוך לשאלה שבית המשפט יצטרך לענות עליה, לפעמים שנים לאחר שהפעולה בוצעה.
ירשתם חלק ממניות חברה פרטית, לא נחוץ רק עו"ד שמומחה לדיני המשפחה, אלא גם מומחה בדיני תאגידים.
לקריאת פסק הדין:https://livnat-law.co.il/wp-content/uploads/2026/03/EMC.pdf
בכל מקרה, שמרו על מצב-רוח חיובי.
בקרו באתר המשרד livnat-law.co.il

© כל הזכויות שמורות לעו"ד רז לבנת

31/05/2026

עדכון חשוב למיופי כח בייפוי כוח מתמשך

האפוטרופוס הכללי פרסם נייר עמדה מעודכן בנושא כרטיסי חיוב בחשבונות אפוטרופסות, ויש בו בשורה של ממש הן לאפוטרופוסים והן לאנשים שמונה להם אפוטרופוס.
עד כה נתקלו אפוטרופוסים רבים ומיופייצ כח בייפוי מתמשך בקשיים בעת הנפקת כרטיסי חיוב בחשבונות שבניהולם. הבנקים נהגו לעיתים לסרב, מתוך חשש שמדובר בחריגה מסמכות. נייר העמדה החדש מבהיר באופן רשמי כי הנפקת כרטיס חיוב אינה מהווה כשלעצמה הפרה של חובת הזהירות של הבנק, וככזו אינה אמורה להוות מחסום אוטומטי.
כרטיס אשראי, כרטיס חיוב "דביט", כרטיס כספומט וכרטיס נטען, כולם אפשריים כעת בחשבון אפוטרופסות או בידי מיופה הכח המתמשך. מסגרת האשראי תיקבע לפי הנסיבות ולפי סל המחיה שאושר. אם לא נקבע סל מחיה, הסכום הסביר עומד על 10,000 ש"ח לחודש, ובסמכות הבנק לאשר יותר. גם לאדם שמונה לו אפוטרופוס ניתן להנפיק כרטיס חיוב בחשבון עצמאי נפרד, לצד חשבון האפוטרופסות, צעד שמטרתו לשמור על עצמאות האדם ועל כבודו ככל שהנסיבות מאפשרות זאת.
כדי להמחיש את המשמעות המעשית, הנה שתי דוגמאות. בייפוי כח מתמשך שלא נכתבו בו הוראות ספציפיות לגבי ניהול חשבון הבנק, יפעל מיופה הכוח לפי שיקול דעתו, ויוכל לבקש מהבנק הנפקת כרטיס חיוב בהתאם לצרכי הממנה. הבנק יבחן את הבקשה, ובהיעדר סל מחיה מוסכם תעמוד המסגרת על 10,000 ש"ח לחודש כברירת מחדל. בייפוי כוח מתמשך שבו הוגדרו הוראות מפורשות, למשל הרשאה לנהל את חשבון הבנק ולבצע פעולות שוטפות עד סכום מסוים, מיופה הכוח יגיע לבנק עם בסיס מוצק לבקשה. הבנק יכול להתאים את מסגרת הכרטיס להרשאה שניתנה, ולמעשה שני הצדדים פועלים עם הרבה יותר ביטחון.
חשוב לדעת ששיקול הדעת הפרטני של הבנק נשמר בכל מקרה, ואין מדובר בהתחייבות אוטומטית לאשר כל בקשה. יחד עם זאת, ההבהרה הרשמית מדרג מרכזי כמו האפוטרופוס הכללי צפויה לשנות את האווירה בשטח ולפתוח דלתות שהיו נעולות שלא לצורך.

לקריאת ההנחיות:https://livnat-law.co.il/wp-content/uploads/2026/05/NA.pdf
© צילום "טרנטה אבל לפניך" Ironitash
בכל מקרה, שמרו על מצב-רוח חיובי.
בקרו באתר המשרד livnat-law.co.il

© כל הזכויות שמורות לעו"ד רז לבנת

28/05/2026

לא מפרידים בני משפחה גם ברישום יתר
אמא ובנה הקטין בן ה-16 טסו מישראל למקסיקו וחזרה, עם עצירת ביניים במדריד. את קטע החזרה ממדריד לישראל הפעילה חברת "אייר אירופה". כשהגיעו השניים לדלפק ביום הטיסה, נציגת החברה הודיעה: יש רישום יתר לטיסה (Over booking) ולפיכך רק הבן יוכל לטוס ואילו האם התבקשה להישאר במדריד.
האם סירבה להיפרד מבנה. שניהם נשארו במדריד, מצאו לעצמם טיסה חלופית שהמריאה מאוחר יותר באותו היום, ולאחר מספר ימים קיבלה האם מהחברה פיצוי של 600 אירו. האם והבן הגישו תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון.
הנתבעת טענה כי מיצתה את כל החלופות לפני שסירבה להעלות את האם לטיסה, וכי מכל מקום, לא סירבה להטיס את הבן. לכן, לשיטתה, הפיצוי מגיע לאם בלבד ולא לבן, שהחליט על דעת עצמו לוותר על הטיסה.
בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי כאשר מוצע לנוסעים, בני משפחה הטסים יחד, להעלות לטיסה רק אחד מהם עקב רישום יתר, וכשהם מסרבים להיפרד, יש לראות בכך סירוב להטסה של שניהם. קל וחומר כאשר מדובר בהפרדה בין קטין לאימו. הצעה מעין זו אינה סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק ואופיו הצרכני.
עוד נקבע כי "אייר אירופה", כמפעילת הטיסה בפועל, היא האחראית לקיים את חובות החוק כלפי הנוסעים, גם אם הכרטיסים נרכשו דרך חברה אחרת. החוק קובע במפורש כי מפעיל הטיסה נושא בחובות כלפי הנוסע, גם אם אין ביניהם הסכם ישיר. לא ניתן להפנות נוסע לחברה שמכרה לו את הכרטיס ולהתנער מהאחריות.
בית המשפט פסק לזכות שני התובעים השבת תמורה בגין קטע הטיסה, פיצוי מכח החוק לכל אחד, ופיצויים לדוגמה. מסך הפיצוי לאם קוזז הפיצוי שכבר שולם לה. בסיכום שילמה החברה 9,330 ₪ ובנוסף 800 ₪ הוצאות משפט.
כמה דברים שכדאי לזכור לפני הטיסה הבאה: חוק שירותי התעופה הישראלי מגן על נוסעים במקרה של רישום יתר. הזכויות כוללות השבת תמורה, פיצוי מכח החוק, וסיוע.
הפסיקה הכירה בכך שרכיבי הסיוע כוללים מזון ומשקאות, אירוח בבית מלון, שירותי הסעה ושירותי תקשורת הם חובה שחלה על החברה בזמן ההמתנה לטיסה החלופית. כם נקבע בבתי המשפט שחיוב חברת התעופה לתת את הסיוע בזמן אמת.

החוק חל על מפעיל הטיסה בפועל, לא רק על מי שמכר את הכרטיס. החוק מגן גם על משפחה הטסה יחד וקובע שהיא אינה ניתנת לפיצול, גם כשחברת התעופה מתקשה למצוא פתרון.
בדרך כלל איננו מביאים פסקי דין מבית המשפט לתביעות קטנות, אך הפעם חרגנו ממנהגנו מפאת חשיבות העניין לציבור. אף שלא ברור אם תהיינה טיסות לחופשה בחו"ל בחגים הקרובים או אפילו בקיץ.

לקריאת החוק: https://www.nevo.co.il/law_html/law00/119611.htm.
לקריאת פסק הדין:https://livnat-law.co.il/wp-content/uploads/2026/03/AE.pdf

צילום: שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים ©

בכל מקרה, שמרו על מצב-רוח חיובי.
בקרו באתר המשרד livnat-law.co.il

© כל הזכויות שמורות לעו"ד רז לבנת

27/05/2026

מספרי הקצאה החל מ 5,000 ש"ח
רשות המסים הודיעה על שינוי שייכנס לתוקף ב-1 ביוני 2026 ונוגע לכל בעלי העסקים שמנפיקים חשבוניות ללקוחות.
מדובר בצעד נוסף בתהליך הדרגתי שרשות המסים מובילה בשנים האחרונות, שמטרתו להכניס את מערך החשבוניות למעקב שיטתי ולבחון את חוקיות חשבוניות התשומות של עסקים. בכל שלב הורד הסף לסכום נמוך יותר, וב-1 ביוני הוא יעבור מ-10,000 ש"ח ל-5,000 ש"ח. כלומר, כל חשבונית מס שסכומה עולה על סף זה תחייב קבלת מספר הקצאה מרשות המסים לפני הוצאתה.
המשמעות המעשית לשני הצדדים ברורה: לקוח שמקבל חשבונית ללא מספר הקצאה לא יוכל לנכות את מס התשומות הכלול בה, גם אם ההוצאה עצמה לגיטימית לחלוטין.
הבקשה למספר הקצאה מוגשת דיגיטלית דרך שירותי רשות המסים. לאחר רישום ראשוני, התוכנות החשבוניות הנפוצות מבצעות את הפנייה אוטומטית בכל פעם שמנפיקים חשבונית שעוברת את הסף. כדאי לוודא עם מי שאחראי על הוצאת חשבוניות אצלכם שהמערכת מעודכנת ומוגדרת כראוי.
לבעלי עסקים שמקבלים חשבוניות, כדאי לוודא שכל חשבונית שהתקבלה אצלכם כוללת מספר הקצאה תקף התואם את פרטיה. זו הדרך היחידה לוודא שמס התשומות שכבר שולם אכן יוכר.
והעיקר, שתוציאו הרבה חשבוניות ובסכומים גדולים.
לכל שאלה, פנו אל רואה החשבון או יועץ המס שלכם.
בתגובה להערה של חברי שלומי אבידר אני מוסיף את הפרק הבא:

גם מי שמוציא חשבוניות ידניות בכתב יד עדיין חייב, במקרים הרלוונטיים, לקבל מספר הקצאה מרשות המסים לפני הוצאת החשבונית. החובה אינה תלויה אם החשבונית מודפסת, ממוחשבת או ידנית. נכון להיום, מספר הקצאה נדרש בעיקר בעסקאות מעל הסכום שנקבע בתקנות. הסכום יורד בהדרגה בכל שנה. כעת הוא על 5,000 ₪ מ 01-06-2025.
כדי לקבל את מספר ההקצאה דרך מערכת רשות המסים. יש כמה אפשרויות:
יש להכנס אל האזור האישי באתר רשות המסים, גם מי שעובד עם פנקס ידני יכול להיכנס לאזור האישי, להזין ידנית את פרטי החשבונית ולקבל מספר הקצאה. לאחר מכן רושמים את המספר על החשבונית הידנית.
או לבקש מרואה החשבון או יועץ המס שיכולים כמייצגים לבצע את ההקצאה עבור העוסק.
הפרטים שמזינים בדרך כלל:
מספר עוסק.
פרטי הלקוח.
סכום החשבונית.
סכום המע"מ.
תאריך החשבונית.
מספר החשבונית.
לאחר אישור מתקבל מספר הקצאה, שאותו יש לרשום על גבי החשבונית. מתוך הנחה שגם את/ה הדפסת חשבוניות בבית דפוס אין בהן מקום למספר הקצאה ולכן מומלץ לכתוב אותו בבירור ואף להדגיש אותו.
אם אין מספר הקצאה כאשר הוא נדרש, הלקוח עלול לאבד את זכות ניכוי מס התשומות. נוסף על כך, עלולות להיות סנקציות לפי חוק.
הכי חשוב שתוציא/י חשבוניות על סכומים רבים.
לקריאת הודעת הרשות:https://livnat-law.co.il/wp-content/uploads/2026/05/MH.pdf
© GPT
בכל מקרה, שמרו על מצב-רוח חיובי.
בקרו באתר המשרד livnat-law.co.il

© כל הזכויות שמורות לעו"ד רז לבנת
שלומי אבידר

26/05/2026

על גבולות החסינות העיתונית - חדר העריכה אינו חדר חקירות
יש רגע שבו עיתונאי מחליט מה ייכנס לכתבה ומה יישאר על רצפת חדר העריכה שבאולפן. הרגע הזה, כך פסק בית המשפט העליון השבוע, שייך לעיתונאי בלבד. הרקע הוא ריאיון שביצע עמרי אסנהיים עם אליעזר (אלי) פלדשטיין, ריאיון שהניב שלושה פרקים בערוץ כאן 11 ופרשה פלילית חדשה. המשטרה ביקשה לקבל לידיה את כל חומרי הגלם שלא שודרו. בית המשפט העליון קבע שהיא ביקשה יותר מדי, ובדרך הלא נכונה.
ההכרעה של הנשיא יצחק עמית, בהסכמת השופטים שטיין וכבוב, מרחיבה את החיסיון העיתונאי מעבר לנקודה שבה עמד עד כה. עד היום ההגנה חלה בעיקר על זהות המקור; מעתה היא תחול גם על תוכן חומרים שנמסרו "שלא לציטוט" (off the record), וגם על חומרים שצמחו מיחסי אמון בין עיתונאי ומקור, אפילו כשזהות המקור ידועה לכול. הנטל להסרת החיסיון הוטל במפורש על כתפי משטרת ישראל: לא די בבקשה כוללנית, לא די בטענת רלוונטיות ערטילאית, ולא די בתקווה שאי שם בתוך ערמת החומר יימצא משהו מועיל.
מה שמייחד את פסק הדין הוא שבית המשפט לא הסתפק בהכרעה נקודתית, אלא הניח תשתית עקרונית לעתיד. ההגנה על חומרי גלם עיתונאיים תתנהל עתה בשני שלבים: ראשית תידרש המשטרה להוכיח רלוונטיות ונחיצות קונקרטיות, לפני שבכלל עולה שאלת החיסיון; ורק אם עמדה בכך, יוכל העיתונאי לטעון לחיסיון ובית המשפט יצטרך להכריע. מדובר בהבחנה שנראית טכנית, אך פירושה שהמשטרה לא תוכל לשים את ידיה על החומרים שבידי העיתונאי, ולהחליט רק בדיעבד מה שימושי לה.
הפסיקה מזכירה שחופש העיתונות אינו רק פריבילגיה של עיתונאים, אלא אינטרס של הציבור כולו. כאשר עיתונאי חושש שכל שיחה עם מקור עלולה להפוך לראיה, המקורות מפסיקים לדבר, והציבור מפסיק לדעת. במקרה זה, המשטרה רשאית לחזור ולהגיש בקשה מחודשת, ממוקדת ומנומקת, עד ה-3 ביוני. אנחנו נעקוב מקרוב.
הפוסט מועלה לאחר צפייה בעדותו של עמרי אסנהיים בפני בית המשפט העליון, בנאום שראוי ללמד בבתי הספר בשיעורי אזרחות.
לקריאת פסק הדין:https://livnat-law.co.il/wp-content/uploads/2026/05/OA.pdf
לעדותו של עמרי אסנהיים בפני בג"ץ: https://www.facebook.com/share/v/18eDPcRK1X/
© הארץ, צילום: תומר אפלבאום
בכל מקרה, שמרו על מצב-רוח חיובי.
בקרו באתר המשרד livnat-law.co.il

© כל הזכויות שמורות לעו"ד רז לבנת

25/05/2026

לא תמיד איש אמון אמין
קורין אלאל הייתה זמרת, מלחינה ויוצרת ישראלית שהקדישה את עצמה למוזיקה ולא לספרי חשבונות. את ניהול ענייניה הכספיים מסרה לאיתן בראון, שהכירה משנת 2004 והפך עם השנים לנוכחות קבועה בחייה ובחיי בת זוגה רות. הוא הוזמן לארוחות חג, הביא מתנות, רכש כרטיסים להופעותיה, טיפל בתשלומים שוטפים, ייצג אותה מול רשויות המס ואף העמיד לה הלוואות בעתות מצוקה. בית המשפט תיאר זאת בלשון מדודה: "כמעט בן בית".
לצורך ביצוע תשלומים שוטפים לספקים ולרשויות מסרה לו קורין שיקים חתומים על ידה מראש וריקים מפרטים לצורך ניהול ענייניה. מה שהתגלה בדיעבד, בעקבות חקירה פלילית, הוא שחלק ניכר מאותם שיקים לא הגיע ליעדו אלא שימש לכיסוי חיוביו של בראון עצמו וחברות הקשורות אליו, ולכיסוי חיוביהם של לקוחות אחרים שלו שקורין מעולם לא שמעה אודותיהם. כתב אישום הוגש כנגד בראון ושתי חברות הקשורות אליו, תוקן במהלך ההליך, ובנוסח הסופי הורשעו הנאשמים בהשמטת הכנסותיהם שלהם מדוחות המס.
קורין בחרה להוסיף על כתב האישום גם תביעה אזרחית. בית משפט השלום בחיפה מינה רואה חשבון מומחה מטעמו, שפעל בגישה חקירתית ולא הסתפק בבדיקה אריתמטית של הנתונים שסיפקו הנתבעים. מה שנמצא היה ארוך ומייאש: חיובים ללא אסמכתאות, גרסאות סותרות ביחס לעלות חוות הדעת הרפואיות שלטענת בראון שילם עבורה, גרסאות סותרות לגבי עלות חתונתן של קורין ורות שלטענת הנתבע הוא מימן, וסימולציות מס שגויות שבנה בעצמו ועל בסיסן חייב אותה בשכר טרחה עבור חיסכון שמעולם לא היה. כשנשאל על הפערים בין הגרסאות, חזרה תשובתו שוב ושוב: "לא זכור על מה".
קורין אלאל נפטרה במהלך ניהול ההליך ולא הספיקה לראות את סופו. בת זוגה ויורשתה רות המשיכה בתביעה, ובחודש שעבר נתן השופט רמזי חדיד פסק דין המקבל את מלוא עמדת התובעות. בראון חויב בתשלום סכום התביעה במלואו, למעלה ממיליון שקל לאחר הצמדה, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחה של כ-435,000 שקל נוספים. השופט ציין בפסיקתו כי הנתבע סירב לשלם אפילו את הסכום שהמומחה מטעמו עצמו קבע שהוא חייב, וכי קו ההגנה שבחר לא היה אלא "פיזור מסך עשן בניסיון למנוע את חקר האמת".
מי שמוסר לאחר גישה לחשבון הבנק שלו, לפנקס השיקים ולמסמכים הכספיים, בין אם מדובר ברואה חשבון, יועץ מס או כל נותן שירות שהופך לנוכחות קבועה, עושה זאת לרוב מתוך נוחות ואמון שנבנה לאורך שנים. בכך אין כל פסול, אולם עיון תקופתי בחשבון, שאלה על חיוב שלא ברור, בקשה לראות מסמכים, אינם סימני חוסר אמון. נתינת אמון ובדיקה תקופתית אינן סותרות זו את זו. חבל שאדם כמותה מנוצל בצורה כל כך צינית, כל חטאה היה שהייתה שקועה ביצירה אמנותית ולא בענייני דיומא.
פסק הדין טרי מאוד ואפשר שיוגש עליו ערעור.
לקריאת פסק הדין:https://livnat-law.co.il/wp-content/uploads/2026/05/KA.pdf
© יח"צ YES
בכל מקרה, שמרו על מצב-רוח חיובי.
בקרו באתר המשרד livnat-law.co.il

© כל הזכויות שמורות לעו"ד רז לבנת

21/05/2026

יזם סירב לשינויים ושילם על כך
זוג רכש דירת פנטהאוז מגינדי בפרויקט "לייף משתלה" בתל אביב בכמעט חמישה מיליון שקל. ההסכם כלל מנגנון שינויי דיירים, כפי שנהוג בפרויקטים יוקרתיים, ולפיו הרוכשים רשאים לבקש שינויים בחלוקה הפנימית, בנקודות החשמל ובריצוף, ובלבד שלא יפגעו בקירות תומכים או בלוחות הזמנים. ההסכם קבע מפורשות שהקבלן לא יסרב אלא מטעמים מקצועיים שאותם ינמק.
הרוכשים ביקשו לבצע שינויים. כתנאי לאישורם דרש הקבלן תוספת זמן ארוכה ולא מידתית לאפשרות האיחור במסירת הדירה. הצדדים לא הגיעו להסכמה, הסכם השינויים לא נחתם, והדירה נבנתה לפי התוכניות הסטנדרטיות. לאחר שקיבלו את הדירה, נאלצו הרוכשים לבצע בעצמם את מה שהיזם היה אמור לעשות, להרוס מחיצות, לבנות מחדש, ולהשלים אלמנטים שחסרו בדירה מלכתחילה.
בית משפט השלום בתל אביב פסק שהיזם יישא בתוצאות. נקבע שהדרישה לתקופת ביצוע ארוכה לא הייתה מוצדקת ולא נומקה כהלכה. ההסכם חייב את הקבלן לבסס כל סירוב בטעמים מקצועיים ממשיים, ואלו לא הוצגו. יתרה מזאת, בית המשפט לא קיבל את טענת היזם לפיה הרוכשים הם שהכשילו את המשא ומתן. עיון בהתכתבות שבין הצדדים לא גילה כל הסבר ממשי לדרישת הארכה הארוכה שביקש הקבלן. המסקנה שעלתה היא שהדרישות לא נבעו מצורך הנדסי אמיתי אלא שימשו ככלי להאריך את תקופת הביצוע ולהקטין את חבות היזם בפיצויי איחור על פי חוק המכר. הפרויקט כבר היה בעיכוב, ועבר כמה קבלני ביצוע, ואת נזקי הטלטלה הזאת ניסה היזם לגלגל לפתחם של הרוכשים ללא הצלחה.
בנוסף, נפסק כי האחריות החוזית כלפי הרוכשים נותרת של היזם, גם כשהשינויים מיועדים להתבצע בידי קבלן מבצע. החלפת קבלנים אינה פוטרת את היזם מאחריותו. הרוכשים פוצו עבור עלות ההריסה והבנייה מחדש, עבור חוסרים בדירה שנמסרה לפני השלמתה, עבור ליקויי בנייה, עבור ירידת ערך, ועבור הפסד השתכרות ועוגמת נפש. בית המשפט קבע שההתמודדות עם כל אלה גזלה מהרוכשים זמן יקר ופגעה בפרנסתם.
הלקח המעשי ליזמים הוא כי זכות לשינויי דיירים אמנם אינה זכות מוחלטת, אך היא גם אינה משהו שאפשר לסכל בדרישות לא סבירות ובלתי מנומקות. יזם שמנצל את בקשת השינויים כדי להאשים את הרוכשים בעיכובים שמקורם אצלו, עלול לשלם בסופו של דבר הרבה יותר ממה שהיה עולה לו להתאים כמה מחיצות בשלב הבנייה.

חג שקט ורגוע. שמח לא יכול להיות כבר.
© צילום kikabraz.com האדריכלית המוכשרת שתכננה את הפרויקט
לקריאת פסק הדין:https://livnat-law.co.il/wp-content/uploads/2026/03/OSG.pdf
בכל מקרה, שמרו על מצב-רוח חיובי.
בקרו באתר המשרד livnat-law.co.il

© כל הזכויות שמורות לעו"ד רז לבנת

15/05/2026

דירה גדולה, תמורה גדולה
בית המשפט המחוזי בתל אביב פרסם לפני ימים ספורים פסק דין שחשוב לקרוא, ובמיוחד אם אתם בעלי דירה גדולה במתחם שמיועד לפינוי-בינוי. המקרה נוגע לפרויקט ברמת גן, שבו 35 מתוך 37 בעלי הדירות חתמו על הסכם פינוי-בינוי. ההסכם העניק לכל דירה, גדולה וקטנה כאחת, תוספת אחידה של 12 מטר, וכן מרפסת, חניה ומחסן. שתי בעלות דירה סירבו לחתום, האחת בדירה של כ-105 מטר והשנייה בדירה של כ-61 מטר, ובית המשפט נדרש להכריע: האם הסירוב סביר, כמשמעותו בחוק פינוי ובינוי.
השופט גלעד הס קבע עיקרון חשוב: בפרויקט של הריסה ובנייה מחדש, חלוקת תוספות שטח זהות לכל הדירות, בהתעלם מגודלן המקורי, אינה שוויונית. ההסבר נעוץ בדין הקיים: לפי חוק המקרקעין, כל בעל דירה מחזיק בחלק ברכוש המשותף ובזכויות הבנייה ביחס ישר לגודל דירתו. כשמוכרים ליזם את זכויות הבנייה העודפות, בעל הדירה הגדולה מביא לשולחן נתח גדול יותר מאותן זכויות. לכן, ראוי שיקבל גם תמורה גדולה יותר.
שוויון אמיתי אינו מתן אותו הדבר לכולם. בעניין זה אימץ השופט הס בפסק דינו עיקרון ברור:
"קביעה ולפיה בעלי דירות מוצא גדולות יותר, שלהם אף מלכתחילה שיעור בעלות גדול יותר במקרקעין, יזכו לתוספת גדולה יותר, התואמת את היחסיות בשיעור הבעלות במקרקעין, תואמת על פניו את זכויות הקניין של בעלי הדירות השונים ומשכך אין בה כדי להפר את השוויון ביניהם."
עם זאת, בית המשפט לא עצר את הפרויקט ולא פסל את ההסכם. הוא מצא פתרון מאוזן: כפה את החתימה על בעלת הדירה הגדולה, אך חייב בו-זמנית את הצד התובע לשלם לה דמי איזון בסך 141,360 שקלים. הסכום חושב לפי ההפרש בין התוספת שקיבלה לבין זו שהייתה מגיעה לה לפי חלקה היחסי בזכויות הבנייה. הפרויקט לא ייעצר, אבל השוויון ייושם.
בעלת הדירה השנייה, שדירתה קטנה יחסית ותוספת השטח שקיבלה יפה לגודלה, לא זכתה לסעד. סירובה נדחה, ובית המשפט חייב אותה ב-7,500 שקל הוצאות משפט. ניהול הליך מלא על בסיס טענות שנדחו אחת לאחת עולה גם הוא בכסף.
פסק הדין מבהיר שלבעלי דירות גדולות יש משקל קנייני גדול יותר בעסקת פינוי-בינוי, ועל התמורה לשקף זאת. פרויקט שכדאי לכולם אינו בהכרח פרויקט שמחלק את הרווח באופן שוויוני. ייצוג נכון ובחינה מדוקדקת של כל הסכם יכולים לעשות את ההבדל בין תמורה הוגנת לבין תמורה שמשאירה כסף על השולחן, בין אם שוקלים לחתום ובין אם שוקלים לסרב.
לקריאת פסק הדין:https://livnat-law.co.il/wp-content/uploads/2026/05/DG.pdf

אין קשר בין הצילום לאמור בפוסט

(C) פיקשייר

בכל מקרה, שמרו על מצב-רוח חיובי.
בקרו באתר המשרד livnat-law.co.il

© כל הזכויות שמורות לעו"ד רז לבנת

עו"ד רז לבנת

11/06/2026

06/06/2026

04/06/2026

31/05/2026

28/05/2026

27/05/2026

26/05/2026

25/05/2026

21/05/2026

15/05/2026

Address

Opening Hours

Telephone

Website

Alerts

Shortcuts

Share

Category

Monday	09:00 - 17:00
Tuesday	09:00 - 17:00
Wednesday	09:00 - 17:00
Thursday	09:00 - 17:00
Sunday	09:00 - 17:00