26/10/2016
מגיע , לא מגיע!
מתן הנחות רטרואקטיביות בארנונה
לא אחת נדרשות הרשויות המקומיות להתמודד עם בקשות של נישומים למתן הנחות בארנונה למפרע. הסיבות לבקשות אלו רבות ומגוונת, כל מקרה ונסיבותיו, לעיתים זה נובע מתוך חוסר המודעות לעניין, ולעיתים מתוך הייאוש הצפוי מהחומה הפרוצדוראלית הנלווה לפניות לרשות המקומית.
החקיקה בעניין אינה קובעת דבר ולא אחת אף נדרשו בתי המשפט להכריע בסוגיות מעין אלו. לרוב, הכף נוטה לזכות הרשות המקומית ונגד הנישומים המבקשים עדכון למפרע בשל הזכאות להנחה. בין היתר, נקבע כי חובת הרשות המקומית למתן הנחה מארנונה קיימת לאותה שנת כספים בה מוגשת הבקשה להנחה.
בעיקרון, מתן הנחה למפרע כמוהו כהפחתת חוב או מחיקת חוב מספרי הרשות מקומית ובמקרים מסויימים מתן החזר כספי לנישומים (בשל העדר חוב לרשות המקומית).
מחיקת חוב ארנונה הינה הליך פרוצדוראלי לו שותפים הרשות המקומית והנישום, הנעשה על פי סעיפים 338 ו- 339 לפקודת העיריות. הליך זה מוסדר בנוהל שפרסם משרד הפנים ונדרש אישור הממונה על המחוז במשרד הפנים לכל בקשה.
אלא שלמעשה נוהל זה נותן מענה בעיקר לאותם מקרים בהם קיים חוב הרשום על שם הנישום בספרי הרשות מקומית, ומשכך עולה השאלה מה דינן של בקשות למתן הנחות למפרע בהעדר חוב. קרי, פלוני אלמוני שילם את חובותיו לרשות מקומית, ועתה פנה אליה למתן הנחה המגיעה לו בדין למפרע.
בשל ריבוי פניות במקרים אלו נבחנה סוגיית מתן הנחות למפרע במשרד הפנים ובשנת 2012 פורסמו הנחיות מטעם משרד הפנים שהופצו לגזברי הרשויות המקומיות.
בהנחיות אלו ערך משרד הפנים אבחנה בין שתי קבוצות נישומים בעת מתן הנחות למפרע:
הקבוצה האחת הינה אותם נישומים בעלי יתרת חוב לרשות המקומית, קרי, לא שילמו את חוב הארנונה לרשות מקומית, כולו או מקצתו, והקבוצה השנייה הינה אותם נישומים ששילמו את חובותיהם באופן שמתן ההנחה יקנה להם החזר כספי.
ביחס לקבוצה הראשונה מורה ההנחייה כי אלו יכולים לקבל את ההנחות רק בהליך של מחיקת חובות בהתאם לנוהל שפרסם משרד הפנים בעניין, הווי אומר נדרש אישור של משרד הפנים למחיקת החוב (בסמכות הממונה על המחוז במשרד הפנים).
וביחס לקבוצה השנייה צוין בהנחיה כי לא מדובר במחיקת חוב אלא שלרשות המקומית נתון שיקול הדעת לדון בבקשה להכריע בה (לא לפני שאותה הרשות קבעה כללים לאישור הבקשות למפרע).
יצוין בהקשר לכך כי אחת מוועדות החובה ברשויות המקומית הינה ועדת ההנחות שבמסגרתה נידונות בקשות להנחות על פי הדין.
אמנם יש לברך על התייחסות המדינה לשאלות שהופנו אליה בעניין, אלא שיש להביע תמיהה על האבחנה מתבקשת שערך משרד הפנים.
הגם שההנחייה חוסכת לנישומים נעדרי חובות את ה"ויה דלורוזה" הפרוצדוראלית הכרוכה בהגשת בקשה למחיקת חוב, עם זאת, הותיר משרד הפנים את אותם נישומים זכאים להנחה, נתונים לחסדיה של הרשות המקומית ("שיקול דעת").
מצב זה הינו אבסורד מוחלט, אינו שיוויוני ומפלה, שהרי הזכאות לקבלת הנחה הינה המכנה המשותף לשתי הקבוצות. האבסורד מתבטא ביתר חריפות עבור אותם נישומים שלא שילמו או שנמנעו במשך שנים לשלם את חובותיהם וביום אחד נמחקו חובותיהם, כולם או חלקם, בשל הזכאות להנחה למפרע, בעוד שנעדרי החובות המתוסכלים עלולים לצאת נפסדים מכך בשל אותה הזכאות.
לא ידוע מי מהרשויות המקומיות נוהגות בהתאם לנוהל זה ואם בכלל נתנו את דעתם לכך, מטבע הדברים ובאופן לא מפתיע בשל שיקולי תקציב, שהרי בסופו של דבר מדובר בהשבת כספים לנישומים. שיקולים אלו מקבלים משנה תוקף ברשויות הנמצאות בגירעון מתמיד.
רשות מקומית רשאית לשקול שיקולים של מדיניות, בבואה להחליט בעניין השבת כספים בשל מתן הנחה למפרע, אלא שהשיקולים והאינטרסים אינם עולים בקנה אחד. מצד אחד, בבסיס הזכות של הנישום לקבל הנחה עומדת התכלית הסוציאלית, ומהצד השני מנגד עומד האינטרס הציבורי, כגון שמירת יציבות הקופה הציבורית.
אדרבא, הרצון העז של הרשויות הוא דווקא "להיטיב" עם אותם נישומים בעלי חובות, קרי הקבוצה הראשונה. מחיקת חוב מספרי הרשות מקומית הינה פעולה חשבונאית המקטינה את יתרות החוב בספריה ומגדילה את אחוז הגבייה, שהינו תנאי מרכזי של משרד הפנים במימון הרשויות המקומיות. לשיטת הרשויותהמקומיות השבת כספים לנישומים הינה אפוא פגיעה ברורה בתקציב.
נוכח זאת, ספק אפוא אם שיקול הדעת הניתן לרשויות המקומיות במקרים של השבת כספים בשל מתן הנחה למפרע, יגבר על שיקולי התקציב והתועלת בהצגת תקציב.
במצב דברים זה וחרף הספק, נישום הסבור שמגיעה לו הנחה כדין אל יהסס לפנות לרשות המקומית בעניין. גם אם נתקל הנישום במשוכות הבירוקרטיה והפרוצדורה רצוי ואף מומלץ לנישום לזעוק נוכח חוסר הצדק והאפליה המובנית בהתנהלות הרשות המקומית במתן הנחות.
זעקת האזרח על התנהלות שאינה ראויה לגוף ציבורי הינה זכות בסיסית ביותר של האזרח ביחסיו עם רשויות מקומיות.
