02/09/2018
"להחזיק כמו ציפור".
כמה פעמים קרה לכם שרציתם משהו כל כך חזק והרגשתם תיסכול גדול שזה לא קורה, שהבחור לא בא, שלא מצאתם את הדירה, שלא חזרו אליכם ממקום העבודה שרציתם, שלא השקיעו ברעיון שלכם. וממש רציתם והשקעתם את כל המשאבים שלכם, והתקשרתם ובדקתם וזה לא יצא לפועל.
כשאנחנו מכוונים למשהו - רצון, רעיון, אנחנו צריכים להחזיק אותו כמו ציפור - כמו בתמונה. היד צריכה להיות ישרה מאוזנת ויציבה אחרת הציפור לא תוכל לשהות בה ותיפול אבל היד צריכה להישאר מעט פתוחה כדי לא ללחוץ את הציפור ולפגוע בה. זה יוצר את המצב בו הציפור יכולה לעוף בכל רגע כי אנחנו לא סוגרים עליה - וזה מחייב אותנו להיות באמונה שהיא לא תעוף כי מגיע לנו שהיא תישאר ושאם היא כן תעוף אז כך זה צריך להיות - תבוא ציפור אחרת טובה יותר.
הרעיונות שאנחנו מטפחים צריכים שיהיה להם בסיס, עלינו לטרוח ולהרים את היד, לשמור עליה יציבה - לעשות את ההשתדלות כדי שהיא תבוא - לארגן, לבקש, להתניע תהליכים – לעשות כל מה שאנחנו חושבים שצריך לעשות כדי שזה יתחיל.
אבל מרגע שעשינו זאת עלינו להמתין בסבלנות, עם היד יציבה וממתינה, ולתת לרעיון להתגבש מבלי שתהיה לנו שליטה מלאה עליו, מבלי ללחוץ עליו להיות כמו שהוא צריך להיות, מבלי להשתוקק לו חזק מדי, מבלי לרצות אותו בתלותיות - לחכות ולראות מה יבוא ואיך יבוא.
להשאר שם - להשאר עם היד מאוזנת - להשאר בכוונון - להמשיך לחכות. לא למות מהשתוקקות אבל גם לא לוותר על זה בראש לא לזנוח את זה. להמשיך להאמין.
בלי לעשות יותר מדי – עלינו לשחרר את הרעיון אל העולם ולחכות לראות מה יקרה. לעשות את מה שצריך אבל לא יותר מזה – הרבה פעמים – ואנשים קונטרול פריק כמוני יכולים להעיד שעשיית יתר הרבה פעמים פוגעת בהתקדמות. (!).
בלי להתאהב בתכנית שלנו. עלינו לזכור כל הזמן שהתכנית של איך זה צריך לבוא ומאיפה זה צריך לבוא ואיך זה צריך לקרות היא לא מחוייבת המציאות. יש סיכוי גדול שהיא תעשה סיבוב ותבוא אלינו מאחורי הגב בדמות אדם אחר עם פרוייקט אחר. אנחנו צריכים לדעת לאן אנחנו רוצים להגיע ולאו דווקא להתעקש על הדרך שאנחנו חושבים שהיא הכי נכונה. לא ללחוץ כדי שתקרה איך שחשבנו לשבת ולראות איך הדבר הזה מתפתח לבד. (לאזן את היד אם צריך כדי שהציפור לא תיפול אבל לא ללחוץ עליה!!)
וגם לא להעלב. התכנית והרעיון זה לא המהות שלנו. זה שלנו אבל זה לא אנחנו. אז אם זה לא קורה זה לא אומר שאנחנו פחות – זה אומר עובדתית שזה לא קורה. אם לא קיבלו אותי לעבודה זה לא בגלל שאני לא טובה זה מאלף סיבות. אם לא קיבלו את הפרוייקט שלי לחממה זה לא העלבה אישית שלי. לא להפוך להיות חלק מהרעיון.
אני רואה שהשבוע האחרון זימן לי המון ציפורים כאלה, ושהאוטומט שלי הוא ללחוץ את הציפור, בעיקר אם אני מרגישה שהיא תיכף תעוף לי - אני רואה שדברים מתבצעים לא כמו שרציתי ולוחצת קצת עם האצבעות על הציפור שלי כדי שתהיה פה, ובדיוק כמו שרציתי - כי אני הרי יודעת הכי טוב איך צריך לעשות ומה הכי נכון (האמנם?). מיד אני חשה התנגדות מהצדדים שלא עשו מה שרציתי כמו שרציתי. שכואבות עליהם האצבעות שלי. ואני לאט לאט מבינה שבמקום להחזיק חזק בתכנית שלי של איך דברים צריכים לקרות, עלי להרפות קצת ולתת להם לקרות בדרך ה"עקומה" והנפלאה שלהם.
להמון ציפורים נהדרות לכולכם.
קרן בק פוגל מאמנת ומלווה תהליכי צמיחה – 054-6611046
"להחזיק כמו ציפור".
כמה פעמים קרה לכם שרציתם משהו כל כך חזק והרגשתם תיסכול גדול שזה לא קורה, שהבחור לא בא, שלא מצאתם את הדירה, שלא חזרו אליכם ממקום העבודה שרציתם, שלא השקיעו ברעיון שלכם. וממש רציתם והשקעתם את כל המשאבים שלכם, והתקשרתם ובדקתם וזה לא יצא לפועל.
כשאנחנו מכוונים למשהו - רצון, רעיון, אנחנו צריכים להחזיק אותו כמו ציפור - כמו בתמונה. היד צריכה להיות ישרה מאוזנת ויציבה אחרת הציפור לא תוכל לשהות בה ותיפול אבל היד צריכה להישאר מעט פתוחה כדי לא ללחוץ את הציפור ולפגוע בה. זה יוצר את המצב בו הציפור יכולה לעוף בכל רגע כי אנחנו לא סוגרים עליה - וזה מחייב אותנו להיות באמונה שהיא לא תעוף כי מגיע לנו שהיא תישאר ושאם היא כן תעוף אז כך זה צריך להיות - תבוא ציפור אחרת טובה יותר.
הרעיונות שאנחנו מטפחים צריכים שיהיה להם בסיס, עלינו לטרוח ולהרים את היד, לשמור עליה יציבה - לעשות את ההשתדלות כדי שהיא תבוא - לארגן, לבקש, להתניע תהליכים – לעשות כל מה שאנחנו חושבים שצריך לעשות כדי שזה יתחיל.
אבל מרגע שעשינו זאת עלינו להמתין בסבלנות, עם היד יציבה וממתינה, ולתת לרעיון להתגבש מבלי שתהיה לנו שליטה מלאה עליו, מבלי ללחוץ עליו להיות כמו שהוא צריך להיות, מבלי להשתוקק לו חזק מדי, מבלי לרצות אותו בתלותיות - לחכות ולראות מה יבוא ואיך יבוא.
להשאר שם - להשאר עם היד מאוזנת - להשאר בכוונון - להמשיך לחכות. לא למות מהשתוקקות אבל גם לא לוותר על זה בראש לא לזנוח את זה. להמשיך להאמין.
בלי לעשות יותר מדי – עלינו לשחרר את הרעיון אל העולם ולחכות לראות מה יקרה. לעשות את מה שצריך אבל לא יותר מזה – הרבה פעמים – ואנשים קונטרול פריק כמוני יכולים להעיד שעשיית יתר הרבה פעמים פוגעת בהתקדמות. (!).
בלי להתאהב בתכנית שלנו. עלינו לזכור כל הזמן שהתכנית של איך זה צריך לבוא ומאיפה זה צריך לבוא ואיך זה צריך לקרות היא לא מחוייבת המציאות. יש סיכוי גדול שהיא תעשה סיבוב ותבוא אלינו מאחורי הגב בדמות אדם אחר עם פרוייקט אחר. אנחנו צריכים לדעת לאן אנחנו רוצים להגיע ולאו דווקא להתעקש על הדרך שאנחנו חושבים שהיא הכי נכונה. לא ללחוץ כדי שתקרה איך שחשבנו לשבת ולראות איך הדבר הזה מתפתח לבד. (לאזן את היד אם צריך כדי שהציפור לא תיפול אבל לא ללחוץ עליה!!)
וגם לא להעלב. התכנית והרעיון זה לא המהות שלנו. זה שלנו אבל זה לא אנחנו. אז אם זה לא קורה זה לא אומר שאנחנו פחות – זה אומר עובדתית שזה לא קורה. אם לא קיבלו אותי לעבודה זה לא בגלל שאני לא טובה זה מאלף סיבות. אם לא קיבלו את הפרוייקט שלי לחממה זה לא העלבה אישית שלי. לא להפוך להיות חלק מהרעיון.
אני רואה שהשבוע האחרון זימן לי המון ציפורים כאלה, ושהאוטומט שלי הוא ללחוץ את הציפור, בעיקר אם אני מרגישה שהיא תיכף תעוף לי - אני רואה שדברים מתבצעים לא כמו שרציתי ולוחצת קצת עם האצבעות על הציפור שלי כדי שתהיה פה, ובדיוק כמו שרציתי - כי אני הרי יודעת הכי טוב איך צריך לעשות ומה הכי נכון (האמנם?). מיד אני חשה התנגדות מהצדדים שלא עשו מה שרציתי כמו שרציתי. שכואבות עליהם האצבעות שלי. ואני לאט לאט מבינה שבמקום להחזיק חזק בתכנית שלי של איך דברים צריכים לקרות, עלי להרפות קצת ולתת להם לקרות בדרך ה"עקומה" והנפלאה שלהם.
להמון ציפורים נהדרות לכולכם.
קרן בק פוגל מאמנת ומלווה תהליכי צמיחה – 054-6611046
