04/12/2025
מדברי שר המשפטים, יריב לוין, בתגובה לעצם קביעת הדיון בעתירה לפסול את חוק היסוד הקובע שינוי בוועדה למינוי (ולהדחת) שופטים, והפיכתה לנשלטת פוליטית:
"קומץ שופטים, שהתרגלו לבחור את בני משפחותיהם וחבריהם בחדרי חדרים, ולפסול את מי שלא נושא חן בעיניהם, מעיזים להתערב בחוק יסוד ששם סוף למנהגם הפסול. ההתערבות השיפוטית בחוק יסוד היא בלתי חוקית ומערערת את יסודות הדמוקרטיה. הצו שהוצא דינו בטלות. אני קורא לכנסת להתייצב באופן נחרץ כנגד המהלך הפסול הזה"
הבה ננתח:
1. "קומץ שופטים" - הרכב בית משפט העליון הוא 15. כיום מונה 11 אך ורק בשל סירובו של לוין לכנס את הוועדה לבחירת שופטים עליונים;
2. "שהתרגלו לבחור את בני משפחותיהם וחבריהם בחדרי חדרים" - שקר: ראשית, אין בני משפחה קרובים בבית משפט העליון; שנית, מעולם בתולדות מדינת ישראל לא היה בית משפט עליון כה מגוון בגישות שופטיו (אקטיביסטים ושמרנים, דבקים בפרשנות לשונית ותומכי פרשנות של עקרונות יסוד, מוצא עדתי ומגדרי, ועוד), ומעולם לא היה רב כה ברור לשופטים שנבחרו בתקופת כהונתו של נתניהו כראש ממשלה(!), ובתמיכת שרי משפטים שנתניהו מינה.
3. "מעיזים להתערב בחוק יסוד ששם סוף למנהגם הפסול. ההתערבות השיפוטית בחוק יסוד היא בלתי חוקית ומערערת את יסודות הדמוקרטיה" - "מעיזים" - זה בסך הכל ביטוי לעקרון עצמאות הרשות השופטת, לפיו אין על השופט מורא אלא מורא הדין והצדק. "ההתערבות בחוק יסוד היא בלתי חוקית" - השאלה איזו פעולה חוקית ואיזו איננה חוקית, היא בדיוק סמכותו וחובתו של בית המשפט לקבוע, ולא של שר בממשלה, ואף לא של הממשלה. בבג"ץ הסבירות 12 מתוך 15 שופטי העליון קבעו כי לבית המשפט יש סמכות עקרונית לדון בחוקי יסוד ואף לפסול אותם במקרים “חריגים וקיצוניים” שבהם החוק פוגע בתכונות הליבה של המדינה (כגון יהודית ודמוקרטית, הפרדת הרשויות ושלטון החוק). אין כיום מחלוקת משפטית אמיתית בעניין זה. מה שיש זו מורת רוח של אנשי שלטון - בעיקר ממשלה, הנובעת מרצון לשלוט ללא שום מגבלות שבחוק, מה שבאמת מסכן את הדמוקרטיה.
(כהערת אגב אציין כי, בניגוד לסברה הנפוצה, בחוקת ארה"ב אין שום סעיף המסמיך את בית משפט העליון לפסול חוק שחוקק הקונגרס. סמכות זו ניטלה כאשר העליון בארה"ב נאלץ לפסוק במחלוקת בעניין מרבורי נגד מדיסון בשנת 1803. לעומת זאת בישראל יש ויש חוקים כאלה למכביר: הן חוק יסוד: השפיטה, הן חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, הן חוק יסוד: חופש העיסוק. בנוסף, יש הפניות משמעותיות לעקרונות היסוד המנחים את חוקי הכנסת, ובכללם, שבועתו של כל חבר כנסת במושב הפתיחה של כל כנסת חדשה, לפעול למען האמור בחלק האופרטיבי של מגילת העצמאות, המצוטט בחוק הכנסת ושנוסחו, למי ששכח:
"בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות. אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ולעמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית, עם העם העברי העצמאי בארצו".
4. "הצו שהוצא דינו בטלות" - השר בממשלה, שהוא גם מחוקק, הפך פתאום גם לשופט. אם הוא חושב כך - שיתמודד בטענתו זו בבית משפט העליון.
5. "אני קורא לכנסת להתייצב באופן נחרץ כנגד המהלך הפסול הזה" - לכנסת ייעוץ משפטי מצויין. טענות אלה יכולות לעלות בדיון. מה שחשוב הוא, ששר המשפטים יכיר בכלל שיש בית משפט עליון, שיש לו נשיא שנבחר, שהוא הרשות המוסמכת העליונה לקביעת תוקפם, היקף התפרסותם, ולפרשנותם של חוקי המדינה, ושעליו לקבלם.
בינתיים, מי שמערער על יסודות הדמוקרטיה הוא מי שאיננו מכיר במוסדותיה, בתפקידם, ובסמכותם. וזה, לצערינו, יריב לוין, ראש הממשלה, וחבר אומרי ההן מפיצי המסרים שלהם, שלולא נתניהו, לא היה להם קיום פוליטי עצמאי.
